Zerachiah Gracian-Hen haLevi of Girona (Ba'al haMaor)

Rabbi Zarchiya Halevi from Gerona זרחיה הלוי

called the ReZaH, RaZBI or Baal Ha-Maor (author of the book Ha-Maor) was born about 1125 in the town of Gerona, Spain – hence the name Gerondi – and died after 1186 in Lunel. He was a famous rabbi, Torah and Talmud commentator and a poet.

We have knowledge of 11 generations of this family in Spain. He is also said to be the progenitor of the illustrious Ish HaLevi Horowitz family. see: http://www.shlomo.horwitzfam.org/in_the_beginning.htm

The brother of Rabeinu Pinchas HaLevi and Rabeinu Aharon HaLevi (the Re"ah of Barcelona).

Rabeinu Pinchas HaLevi, the Rav of his younger brother and his son Aharon HaLevi (the Re'ah) was a Paytan. In the Machzorim of Sefardim, his piyutim can be found in the Pizmon which starts with "Asir Tikva". Rabeinu Pinchas died in the year 1260.

On their mother's side they are descended from the family of Rabeinu Osher (the Rosh of Lunil), the son of Rabeinu Meshulem of Lunil, the Rav of the Ra'avad who authored the "Hasagos". Rabbi Binyamin of Toledo, who passed through Lunil on his travels, around the year 1165 called Rabbi Osher "Rabeinu Osher HaPorush", and says of him that "he separates himself from worldly matters and works on his Sefer day and night, and fasts during the day, and doesn't eat meat, and is a very wise man.

His Responsa and rulings are widely brought down in the writings of the Poskim. Rabeinu Osher died in the year 1210.

(link: http://www.pedhatzur.net/biography13.htm#(65))

Rabbi Zarchiya was born into a Rabbinic family called Yitzhari of Gerona.

His father was Isaac Ha-Levi, a Talmudic scholar in Provence, and the son of Zerachiah Ha-Levi, his namesake.

The elder Zerachiah was a son of Shem Tov Ha-Levi, one of the greatest Talmudic scholars in Provence, who claimed direct descent of the prophet Samuel, who according to Jewish tradition was a direct descendant of Yitzhar (hence the family name "Ha-Yitzhari"), son of Kehath, son of Levi, son of Jacob.

In his youth, Zerachiah moved to Provence and studied with the Talmudic scholars of Narbonne (one of them was the famous Moshe ben Yosef). At the age of 19 he wrote a piyyut in Aramaic and devoted himself to halakhic problems. For many years thereafter he lived in Lunel (studying with Meshullam of Lunel), but the conflicts, disputes and quarrels constantly splitting the community forced him to leave.

Zerachiah was not only a thorough Talmudist of great erudition, with an analytic and synthetic mind, but he was also deeply versed in Arabic literature, in philosophy,and in astronomy, and was, above all, a gifted poet, combining elegance of style with elevation of sentiment.

Judah Ben Saul Ibn Tibbon said of Zerachiah: "he was unique in his generation and wiser than I", and praised him for his elaborate style of writing. Jehudah Ibn Tibbon sent his son Samuel ibn Tibbon to study with Zerachiah.

Sefer Ha-Maor

Zerachiah knew Arabic well and quickly absorbed the disciplines studied in Provence, but from his writings one could easily feel the tension that existed between him and his surroundings. Fame of a scholar and expert on halakhic problems came to him thanks to his book Sefer Ha-Maor which was begun when he was 19 years old, and was completed in the 1180s.

The book is divided into two parts: Ha-Maor Ha-Gadol (the great light) and Ha-Maor Ha-Katan (the small light). In the first part the issues connected to Talmudic tractates "Berachot", "Mo'ed" and "Chullin" are discussed, and in the second part - "Nashim" and "Nezikin". In this book the ReZaH consistently and critically objects to the Rif's views, but at the same time holds him and his works in high esteem.

These writings belong to a special kind of Rabbinical literature - so-called "objections" raised by the scholars of Provence against attempts by the scholars from "Eretz Islam" to force the adoption of their halakhot and commentaries.

From this point of view, Zerachiah stands together with Abraham ben David of Posquieres, known because of his objections to Maimonides , though even between them there was sufficient difference of opinion.

Zerachiah, in many cases, prefers the variants of commentaries supplemented by Rashi, and, to a great extent, he relies upon the methods of the scholars of France in commentaries on Gemara. From this point of view, the works of Zerachiah reflect a mingling of the school of halakha and the drasha of the scholars of Spain and France not uncommon in Provence.

Zerachiah's independence also displeased the conservatives, however, and refutations of his criticisms were written by Nahmanides under the title Milḥamot Adonai, and by Abraham ben David of Posquières, who alluded in his harsh fashion to Zerahiah as an immature youth who had had the audacity to criticize his master, and even accused him of having appropriated some of his (Abraham's) own interpretations without mentioning the author. A justification of Zerahiah's critique was written by Ezra Malki under the title Shemen la-Ma'or, and since 1552 the Sefer ha-Ma'or has always been printed together with Alfasi.

Sefer Ha-Tsava

Additionally, Zerachiah wrote the book Sefer Ha-Tsava, which explained 13 principles of drasha used in Gemarah and composed various halakhoth related to shechita and Niddah, etc. At the same time endeavored to show that Alfasi had not observed the principles laid down in the Talmud for halakic interpretation.

This work, like its predecessor, was criticized by Naḥmanides, who justified Alfasi. Major differences in opinion also emerged between Zerachiah and the Ravad III who wrote objections to the Sefer Ha-Maor. Zerachiah replied in kind, writing objections to the Ravad's work Baalei Ha-Nefesh which were full of sarcasm and personal attacks. Both the Sefer Ha-Tsava and the criticism of Naḥmanides were inserted in the Sefer Temim De'im (§§ 225, 226, Venice, 1622), and were also published separately at Shklov in 1803.

Other Works

Zerachya was likewise the author of the following works: Hilkot Sheḥiṭah u-Bediḳah, mentioned in the Sefer ha-Ma'or at the end of the first chapter on the treatise Ḥullin; Hassagot 'al Ba'ale ha-Nefesh, a critique of RABaD's treatise on the laws relating to women, published in part with the Ba'ale ha-Nefesh (Venice, 1741; Berlin, 1762); Dibre Ribot, a controversy with RABaD on civil jurisprudence, mentioned in the Sefer ha-Ma'or on Baba Meẓi'a and cited in part by Bezaleel Ashkenazi in his Shiṭṭah Meḳubbeẓet on Baba Meẓi'a, p. 98a; Sela' ha-Maḥaloḳot, mentioned in the Sefer ha-Ma'or at the end of the first chapter of Shebu'ot; Pitḥe Niddah, quoted by the author's grandson in his Bedeḳ ha-Bayit (vii. 3); a dissertation on the Mishnah Kinnim, published at Constantinople in 1795; and responsa, mentioned in the "Sefer ha-Ma'or" at the end of the second chapter of Giṭṭin and quoted in the "Sefer ha-Terumot" (xlv. 1).

Zerachya was the author of numerous liturgical poems, eighteen of which are found in the Sephardic Maḥzor. His poetry is included in various liturgical rites and was published in a critical edition by B. Bar-Tikva.

Legacy

Zerachia Halevi influenced greatly the following generations of rabbis and scholars, and some of them wrote responsa in his defense, among them Nahmanides, who previously had been his irreconcilable critic. Even Ravad, who outlived his friend and rival by 13 years, softened his tone after Zerachiah's death and wrote about him with great respect, criticizing him only on the substance of issues under consideration.

Birth year listed as c. 1125 by one source.

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

http://www.horowitzassociation.org/

Wrote "Megilas Hanechama"

Zerachiah ha-Levi of Girona

From Wikipedia, the free encyclopedia

Zerachiah ben Isaac Ha-Levi Gerondi (Hebrew: זרחיה הלוי), called the ReZaH, RaZBI or Baal Ha-Maor (author of the book Ha-Maor) was born about 1125 in the town of Gerona, Spain – hence the name Gerondi – and died after 1186 in Lunel. He was a famous rabbi, Torah and Talmud commentator and a poet.

•

Biography

Zerachiah was born into a Rabbinic family called Yitzhari of Gerona. His father was Isaac Ha-Levi, a Talmudic scholar in Provence, and the son of Zerachiah Ha-Levi, his namesake. The elder Zerachiah was a son of Shem Tov Ha-Levi, one of the greatest Talmudic scholars in Provence, who claimed direct descent of the prophet Samuel, who according to Jewish tradition was a direct descendant of Yitzhar (hence the family name "Ha-Yitzhari"), son of Kehath, son of Levi, son of Jacob.

In his youth, Zerachiah moved to Provence and studied with the Talmudic scholars of Narbonne (one of them was the famous Moshe ben Yosef). At the age of 19 he wrote a piyyut in Aramaic and devoted himself to halakhic problems. For many years thereafter he lived in Lunel (studying with Meshullam of Lunel), but the conflicts, disputes and quarrels constantly splitting the community forced him to leave.

Zerachiah was not only a thorough Talmudist of great erudition, with an analytic and synthetic mind, but he was also deeply versed in Arabic literature, in philosophy,and in astronomy, and was, above all, a gifted poet, combining elegance of style with elevation of sentiment. Judah Ben Saul Ibn Tibbon said of Zerachiah: "he was unique in his generation and wiser than I", and praised him for his elaborate style of writing. Jehudah Ibn Tibbon sent his son Samuel ibn Tibbon to study with Zerachiah.

•Works

Sefer Ha-Maor

Zerachiah knew Arabic well and quickly absorbed the disciplines studied in Provence, but from his writings one could easily feel the tension that existed between him and his surroundings. Fame of a scholar and expert on halakhic problems came to him thanks to his book Sefer Ha-Maor which was begun when he was 19 years old, and was completed in the 1180s.

The book is divided into two parts: Ha-Maor Ha-Gadol (the great light) and Ha-Maor Ha-Katan (the small light). In the first part the issues connected to Talmudic tractates "Berachot", "Mo'ed" and "Chullin" are discussed, and in the second part - "Nashim" and "Nezikin". In this book the ReZaH consistently and critically objects to the Rif's views, but at the same time holds him and his works in high esteem.

These writings belong to a special kind of Rabbinical literature - so-called "objections" raised by the scholars of Provence against attempts by the scholars from "Eretz Islam" to force the adoption of their halakhot and commentaries. From this point of view, Zerachiah stands together with Abraham ben David of Posquieres, known because of his objections to Maimonides , though even between them there was sufficient difference of opinion. Zerachiah, in many cases, prefers the variants of commentaries supplemented by Rashi, and, to a great extent, he relies upon the methods of the scholars of France in commentaries on Gemara. From this point of view, the works of Zerachiah reflect a mingling of the school of halakha and the drasha of the scholars of Spain and France not uncommon in Provence.

Zerachiah's independence also displeased the conservatives, however, and refutations of his criticisms were written by Nahmanides under the title Milḥamot Adonai, and by Abraham ben David of Posquières, who alluded in his harsh fashion to Zerahiah as an immature youth who had had the audacity to criticize his master, and even accused him of having appropriated some of his (Abraham's) own interpretations without mentioning the author. A justification of Zerahiah's critique was written by Ezra Malki under the title Shemen la-Ma'or, and since 1552 the Sefer ha-Ma'or has always been printed together with Alfasi.

Sefer Ha-Tsava

Additionally, Zerachiah wrote the book Sefer Ha-Tsava, which explained 13 principles of drasha used in Gemarah and composed various halakhoth related to shechita and Niddah, etc. At the same time endeavored to show that Alfasi had not observed the principles laid down in the Talmud for halakic interpretation.

This work, like its predecessor, was criticized by Naḥmanides, who justified Alfasi. Major differences in opinion also emerged between Zerachiah and the Ravad III who wrote objections to the Sefer Ha-Maor. Zerachiah replied in kind, writing objections to the Ravad's work Baalei Ha-Nefesh which were full of sarcasm and personal attacks. Both the Sefer Ha-Tsava and the criticism of Naḥmanides were inserted in the Sefer Temim De'im (§§ 225, 226, Venice, 1622), and were also published separately at Shklov in 1803.

•Other Works

Zerachya was likewise the author of the following works: Hilkot Sheḥiṭah u-Bediḳah, mentioned in the Sefer ha-Ma'or at the end of the first chapter on the treatise Ḥullin; Hassagot 'al Ba'ale ha-Nefesh, a critique of RABaD's treatise on the laws relating to women, published in part with the Ba'ale ha-Nefesh (Venice, 1741; Berlin, 1762); Dibre Ribot, a controversy with RABaD on civil jurisprudence, mentioned in the Sefer ha-Ma'or on Baba Meẓi'a and cited in part by Bezaleel Ashkenazi in his Shiṭṭah Meḳubbeẓet on Baba Meẓi'a, p. 98a; Sela' ha-Maḥaloḳot, mentioned in the Sefer ha-Ma'or at the end of the first chapter of Shebu'ot; Pitḥe Niddah, quoted by the author's grandson in his Bedeḳ ha-Bayit (vii. 3); a dissertation on the Mishnah Kinnim, published at Constantinople in 1795; and responsa, mentioned in the "Sefer ha-Ma'or" at the end of the second chapter of Giṭṭin and quoted in the "Sefer ha-Terumot" (xlv. 1).

Zerachya was the author of numerous liturgical poems, eighteen of which are found in the Sephardic Maḥzor. His poetry is included in various liturgical rites and was published in a critical edition by B. Bar-Tikva.

•Legacy

Zerachia Halevi influenced greatly the following generations of rabbis and scholars, and some of them wrote responsa in his defense, among them Nahmanides, who previously had been his irreconcilable critic. Even Ravad, who outlived his friend and rival by 13 years, softened his tone after Zerachiah's death and wrote about him with great respect, criticizing him only on the substance of issues under consideration.

Berdichevsky-Sokolka Families Tree - HaLevi, Zerachya (Baal HaMaor)

Also known as RaZah, RaZBI and Baal Ha-Maor (completed the book in 1180) after his book by this name. Zerahiah was thorough Talmudist of great education, with an analytic and synthetic mind, but he was also deeply versed in Arabic literature, in Philosophy, and astronomy , and was, above all a gifted poet, combining elegance of style with elevation of sentiment.

זרחיה בן יצחק הלוי גירונדי - הרז"ה

Baal Ha-Maor (author of the book Ha-Maor)

בעל המאור הגדול והקטן מפרש וחולק לעיתים על הרי"ף בן דורו ובר פלוגתא של הראב"ד

רבי זרחיה הלוי מגירונה, מן הראשונים, מחכמי פרובנס במאה ה-12. מחבר ספר המאורות, ספר השגות על הרי"ף. נקרא בפי כל: בעל המאור.

מלבד בקיאותו הרבה והמקיפה בתורה, נודע הרז"ה גם בידיעותיו בתחומים אחרים, כמו אסטרונומיה ופילוסופיה, וכן בספרות.

כמו כן, מפורסם הרז"ה בפיוטיו ושיריו. כמה מפיוטיו, סליחותיו וקינותיו נכנסו לסידור התפילה.

הרז"ה נולד בעיר גירונה שבספרד בשנת 1125. משפחתו, משפחת היצהרי, הייתה מהמשפחות החשובות בקהילה היהודית בגירונה. בגיל צעיר הגיע עם הוריו למחוז פרובנס שבצרפת, שבאותה תקופה נחשב פורה מבחינת הקהילה היהודית. שם למד תורה תחילה בנרבונא ולאחר מכן בלוניל, שם נשאר גם ללמד. את חיבורו העיקרי, ספר המאורות, החל לכתוב בעודו בן תשע עשרה, כפי שהעיד על עצמו בפיוט המופיע בפתיחת הספר. אמנם, הוא הוסיף לעדכן אותו לשנותו זמן רב לאחר מכן, זאת על-פי אזכור דעתם של רבינו תם ורשב"ם בספר, שטרם התפרסמו בשעה שהתחיל בכתיבת הספר. למעשה, פרסום גרסה רשמית של הספר היה רק בסוף חייו, ולאחר שהיה בטוח שאין בו שגיאה. נפטר בשנת ד' תתקמ"ו, 1186 לספה"נ.

ר' זרחיה הלוי הוא אחד מאבות משפחת הורוביץ, כאשר צאצאיו גלו, כמאתיים שנה לאחר מותו, לבוהמיה, ושם החלו להקרא בשם הורוביץ על שם כפר שרכשו.

כאמור, חיבורו המפורסם של הרז"ה הוא ספר ההשגות על הרי"ף: ספר המאורות. ספרו זה מתחלק לשניים: 'המאור הקטן' נכתב על מסכת ברכות וסדר מועד וכן על מסכת חולין, ו'המאור הגדול' נכתב על סדרי נשים ונזיקין (ישנן גמרות שפירושו על מסכת חולין נקרא שם 'המאור הגדול', והיא טעות כפי שמוכח בהקדמתו לספר).

למרות התנצלותו של הרז"ה בהקדמתו, השגותיו על הרי"ף נתקבלו ברעש גדול. הראב"ד, שהיה גם חברו, הגיב בחריפות רבה על ההשגות, בחיבורו 'השגות ותשובות'(המכונה 'כתוב שם'). גם הרמב"ן, הקדיש את חיבורו 'מלחמות ה' להגנת הרי"ף מפני 'בעל המאור'. יש האומרים שאף נאלץ לעזוב את העיירה לוניל בעקבות הביקורת על חיבורו.

להגנתו של הרז"ה מפני המשיגים עליו, יצא ר' עזרא מלכי בחיבורו 'שמן למאור'.

פוסק ופייטן, חי במאה ה-12. הרז"ה נודע בשם בעל "המאור" על שם ספר המאור שחיבר, ובו השגות על דברי הרי"ף.

למד בישיבות צרפת אצל ר' משה מנרבונה. בעיר לוניל לימד תורה, ובין תלמידיו היה ר' שמואל אבן תבון שכתב עליו בצואתו לבנו "שהרב ר' זרחיה ז"ל היה יחיד בדורו והיה חכם ממני". למד ספרות ערבית, תכונה ופילוסופיה, והיה משורר. בספריו השיג על הקודמים לו, ולא נמנע גם מלדבר על הקדמונים. הראב"ד והרמב"ן השיבו על דבריו.

ר' זרחיה גירונדי - פוסק ופייטן, חי במאה ה- 12. נודע על שם ספרו "המאור", על פירוש רבי יצחק אלפסי. ביוחסין (הוצאת פיליפאווסקי עמוד 218) נאמר כי הרז"ה יסד המאור בשנת תתק"י לאלף החמישי (1150), אולם במאור (ע"ז ריש פ"א) כתיב "ודע כי בשנת ד"א תת"ק לבריאת עולם הייתה שנת שמיטה", וזה מורה כי כתבו בין שנת תת"ק לשנת תתק"ז. יתכן כי הספר נכתב שנים רבות: התחיל לכתוב בהיותו בן י"ט שנה, כאשר שר בהקדמתו "בנין די מן עשרין בצירא ליה שתא" ועסק בו עד קרוב לשנת מותו. מת בשנת 1186 לפי עדות אבן וירגא בשבט יהודה (דפוס הנובר עמ' 112).

רז"ה נולד בספרד, ומשפחתו בית היצהרי מגירונדא הייתה משפחה רמה בישראל. בנעוריו עזב את ארצו ולמד בישיבות צרפת אצל ר' משה מנרבונה, וממנו הלך לעיר לוניל (מאמר ע"ז פ"ה ד"ה כתב הרי"ף ז"ל בתחילה). שם לימד תורה. בין תלמידיו היה ר' שמואל אבן תבון בנו של ר' יהודה אבן תבון, שכתב עליו בצואתו לבנו "שהרב ר' זרחיה ז"ל היה יחיד בדורו והיה חכם ממני".

למד גם ספרות ערבית, אסטרונומיה ופילוסופיה, והיה משורר נעלה.

רז"ה כמבקר ספריו מעידים על בקיאותו בספרות הרבנית, ועל דרכו לבאר דברי התלמוד בדרך חדשה וביקורתית. לא נשא פני איש, ולא נמנע לדבר גם על הקדמונים, ואמר:

   "וכל מה שתמצא בעניין זה בדברי הגאונים ובפירושיהם חוץ מזה אל תסמוך בהם,

   כי יש דברים הרבה מרבים הבל" (מאור סוכה פ"א ד"ה אות טפח).

גם לא סמך על הירושלמי, וכתב:

   "ושאר דברים האמורים באותו עניין בירושלמי, שנראין כסותרין קצת דברינו, אין אנו משגיחין להם, שאין אנו סומכין אלא על תלמוד ערוך שבידנו" (מאור יבמות פ"ז ר"ה מכרו שניהם).

בפסקי הלכות התייחס רק למאמרים הכתובים במקום המיוחד להם, ולא לכתובים במקום אחר דרך אגב (מאור ביצה פ"ד ד"ה והא דתנו רבנן).

כנראה שנרדף בגלל סגנונו החריף ובקרתו החדה. לדעת רייפמאן גרשו את הרז"ה מלוניל, והוא הלך לגור בשפת הים במרחק שתי פרסאות מלוניל. כנראה שהשגות הראב"ד נגדו הבאישו את ריחו בעיני העם.

הראב"ד, בקנאו את קנאת הרי"ף, חשד את הרז"ה לגונב דברים ומתעטף בטלית שאינה שלו. במקום אחד הוא כותב עליו "כולה מלתא דידי" (תמים דעים, השגות הראב"ד ביצה פ"א ד"ה כתוב שם השוחט); "זה מתגאה בשל אחרים" (שם ריש פ"ב); "גנוב הוא מאתי" (שם פסחים פ"ג ד"ה בחוב שם ויש מקום) ועוד כהנה.

ר' אהרן הנודע בשם הרא"ה היה נכד הרז"ה.

ספריו רשימת ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

ספרו החשוב הוא ספר המאור או ספר המאורות, השגות על הרי"ף ועל רש"י ועל רבנו אפרים תלמיד הרי"ף, גם באורים בלא השגות. החבור מחולק לשני חלקים: המאור הגדול על סדרי נזיקין ונשים, המאור הקטן על סדר מועד, בראשו מסכת ברכות ובסופו מסכת חולין עם הקדמה בשיר ופתיחה.

סגנונו בהשגותיו שונה מאוד מהשגות איש ריבו הראב"ד. לפעמים הוא מליץ על הרי"ף ועל רש"י ומסכים עמהם. במקום אחד הוא כותב:

   "אנו סומכין על הרי"ף ז"ל ועל הר' שלמה ז"ל שהם שני עמודים גדולים" (מאור, חולין פ"ג ד"ה אמר רבא).

גם הרמב"ן בספרו "מלחמות ה'" השיג על הרז"ה. ר' עזרא מלכי, בספר התנצלות "שמן למאור", השיב למשיגי הרז"ה. כל הספרים האלה נספחו להוצאות האלפסי שנדפסו משנת 1552 ואילך.

הרז"ה חבר את ספר "הצבא" (מובא בפירוש הר"ן על הרי"ף ס"פ ראשית הגז), ורמב"ן השיג עליו. דבריהם נדפסו בספר "תמים דעים" (סימן רכ"ה ורכ"ו, ויניציא 1622), ונדפסו לבדם בשקלאוו שנת 1803. כתב ספרים ותשובות שנזכרו בספר המאור והצבא ובספרי בני דורו (עיין אור החיים סימן 826).

רז"ה היה פייטן גדול, ויש ממנו פיוט נשגב לליל כפור המתחיל

   "ה' הקשיבה זועק בקראו גרוני ניחר".

בס"ה נמצאו ממנו 18 פיוטים במחזור הספרדי (עיין עמודי העבודה עמוד 63). רייפמאן מביא ממנו כמה שירים, והיפה שבהם הוא שירו לספר "פתחי נדה".

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל