Yehonatan Gefen

Yehonatan Geffen, יהונתן גפן also known as Yonatan Gefen, is an Israeli author, poet, songwriter, journalist, and playwright. Yehonatan Geffen was born on February 22, 1947, in moshav Nahalal. He has written many popular songs, poems, plays and stories for adults. He frequently collaborated with David Broza, rendering Spanish songs into Hebrew.

He is the father of Aviv Geffen and Shira Geffen, as well as being Moshe Dayan's nephew. He has two grandsons.

Yehonatan Gefen.jpg

36 ‏ (1985)

Yehonatan Geffen From Wikipedia, the free encyclopedia Yehonatan Geffen Yehonatan Gefen.jpg Born February 22, 1947 (age 66) Nationality Israeli Occupation Author, poet, songwriter, journalist, and playwright Spouse(s) Nurit Children Aviv Geffen, Shira Geffen, and Natasha Geffen Relatives nephew of Moshe Dayan Yehonatan Geffen (Heb: יהונתן גפן; born on February 22, 1947) also known as Yonatan Gefen, is an Israeli author, poet, songwriter, journalist, and playwright. Biography[edit]

Geffen was born in moshav Nahalal. He is the father of Aviv Geffen, Shira Geffen and Natasha Geffen, as well as being Moshe Dayan's nephew. He has two grandsons. In 1965, he served as a paratrooper under Matan Vilnai, and became an officer. In 1967, his mother overdosed on her medication and died. Geffen considers it to have been suicide. After leaving the army in 1969 and moving to Tel Aviv, he took up poetry. In 1972, while Geffen was studying in London, his sister Nurit committed suicide, causing him to return to Tel Aviv. During this period he began writing a column for the weekend supplement of the Ma'ariv newspaper, and he joined the entertainment troupe "Lul" with Uri Zohar, Arik Einstein, and Shalom Hanoch. The latter introduced Geffen to his future wife, Nurit Makober. He was often criticized for his strong left-wing leanings, which bordered on provocation, and was even sent some death threats. Gefen was one of a group of journalists (including Uri Dan, Yeshayahu Ben Porat, Eitan Haber, Hezi Carmel, Eli Landau and Eli Tavor) who in 1973 published the book The Failure. This was the first book to be document the Yom Kippur War. It criticized the performance of the government and military and also contained first hand descriptions of battles, casualties, injuries and the losses and failures of military hardware. The book aroused considerable public interest. Much of Gefen's success came from his works for children, like the song "HaYalda Hachi Yafa BaGan" ("The Prettiest Girl in Kindergarten") and the book "HaKeves HaShisha Asar" (the 16th sheep), but he has also written many popular songs, poems, plays and stories for adults. He frequently collaborated with David Broza, rendering Spanish songs into Hebrew. In 2005, he was voted the 72nd-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.[1] References[edit]

External links[edit]

An unofficial site Authority control VIAF: 59225384 Categories: Living peopleIsraeli JewsIsraeli poetsIsraeli songwritersIsraeli dramatists and playwrightsDayan family1947 births

יהונתן גפן

'

תאריך לידה 22 בפברואר 1947 עיסוק משורר, סופר, מחזאי, פזמונאי, מתרגם ועיתונאי לאום יהודי שפות היצירה עברית תחום כתיבה מחזאות, סיפורת, פזמונאות, טור בעיתון סוגה פזמונאות כללית, פזמונאות ילדים, סאטירה יצירות בולטות הכבש השישה עשר יהונתן גפן (נולד ב-22 בפברואר 1947) משורר, מחזאי, סופר, פזמונאי, קריין, עיתונאי, מבקר אמנות, סאטיריקן, פובליציסט ומתרגם ישראלי. תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 ביוגרפיה 2 יצירתו 2.1 כמשורר ופזמונאי 2.2 כסופר 2.3 כעיתונאי 2.4 כמחזאי 2.5 כמבצע וסאטריקן 2.6 כמתרגם 3 אלבומים 4 ספריו 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים ביוגרפיה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]

גפן נולד, גדל והתחנך במושב נהלל. עם הגיעו לגיל גיוס התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים[1]. הוא שובץ בגדוד 202, בפלוגה עליה פיקד מתן וילנאי[2], עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שירת בחטיבת גולני כמפקד מחלקה בגדוד 17 (אריות הגולן) ולחם במלחמת ששת הימים בשכם וברמת הגולן[3]. בהמשך שימש גפן כקצין מודיעין בגדוד 12 (ברק) והשתחרר בדרגת סגן. כחייל בן 19 הוציא את ספר הפזמונים הראשון שלו, "שירים שענת אוהבת במיוחד", שהוקדש לאחותו בת הארבע. במהלך שירותו מתה אימו אביבה, אחותו של משה דיין, מנטילת מנת יתר של תרופה. בספרו "אשה יקרה" גילה גפן שלדעתו מדובר בהתאבדות. עם שחרורו בשנת 1969 עבר לתל אביב ופרסם כמה שירים על פי עצתו של המשורר הנערץ עליו, נתן אלתרמן. גפן הרבה לשבת בכסית שם התחכך בבוהמה הישראלית והיה קרוב לחבורת לול המוערכת, אך לא השתלב בה. ב-1970 נסע ללונדון ללימודים. במהלך לימודיו שם קיבל את הידיעה על התאבדותה של אחותו נורית. עם חזרתו לארץ ב-1972 התיישב בתל אביב וקיבל טור שבועי בעיתון "מעריב" שבו הוא כותב עד היום. בשנת 1974 העלה יחד עם דני ליטני מופע בשם "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכל", שזכה להצלחה גדולה מאוד. היה זה הראשון מבין מספר רב של מופעים שהעלה, המתאפיינים בשירים אשר חלקם מקוריים שלו וחלקם מתורגמים ובקטעי סטנד אפ המושפעים מלני ברוס ומשופעים בחצים סרקסטיים כלפי הממסד, הצבא וכל השאר. סימני ההיכר שלו הם בין השאר שנינותו וסגנונו הייחודי - ספק שירה ספק דקלום. גפן כתב מאות שירים ופזמונים מוכרים למבוגרים ולילדים. כמו כן כתב מספר ספרי סיפורת ומחזות שזכו להצלחה סבירה. הוא שהה מספר שנים בלונדון ובניו יורק. גפן התחתן פעמיים: עם נורית מקובר, ממנה נולדו לו שני ילדים: שירה גפן ואביב גפן, ועם אווה חדד, שילדה לו את נטאשה גפן. יצירתו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]

כמשורר ופזמונאי[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94] גפן נדחף לתחום השירה מגיל צעיר על ידי אמו אביבה. כמשורר פעל גפן בשני תחומים, כמשורר לילדים וכמשורר למבוגרים. כבר בגיל 19 כתב גפן את "שירים שענת אוהבת במיוחד", שהחלו כמכתבים מחורזים לאחותו ענת בת ה-4 וכונסו לאחר מכן לספר ילדים מצליח. את רוב שירי הילדים כתב לילדיו הפרטיים, אביב, שירה ונטאשה. הם מתאפיינים בנימה אישית ובנגיעות בנושאים כואבים. ספר שירי הילדים המוכר והמצליח ביותר שלו הוא "הכבש השישה עשר". השירים בספר זה הולחנו ב-1978 על ידי יוני רכטר לאלבום באותו שם שנחשב כפורץ דרך בתחום שירי הילדים וגם אחד האלבומים הישראליים הנמכרים ביותר בתולדות הזמר העברי. מוזיקאים נוספים שהלחינו שירים באלבום היו דויד ברוזה, יצחק קלפטר, עדה נוסטוביץ' ושפי ישי. בין השירים מהאלבום שנכנסו לקלאסיקה היו "איך שיר נולד", "אני אוהב", "הילדה הכי יפה בגן" ו"גן סגור" והסיפור "האיש הירוק". שיר ילדים נוסף שכתב גפן הוא "הייתי הילד הכי קטן בכיתה", שהלחין עוזי חיטמן ושרה ציפי שביט. אריק איינשטיין הקליט עבור אלבומי הילדים שהוציא "הייתי פעם ילד" ו"האריה היונה ותרנגולת כחולה" מספר שירי ילדים שכתב גפן, כ"הצריך הזה" ו"כמה שרציתי כלב". כמשורר למבוגרים עוסק גפן בעיקר בנושאי בדידות, זוגיות וביקורת סאטירית על מצב החברה והמדינה. שיריו ידועים בשנינותם ובדימויים מקוריים. חלק מהשירים שפרסם בספריו הולחנו. כמו כן כתב פזמונים רבים, בהם פזמונים לתוכניות הבידור והסאטירה שכתב והעלה. אחד משיתופי הפעולה המוכרים ביותר של גפן הם עם הזמר דויד ברוזה, שעבורו כתב עשרות שירים, ובהם "יהיה טוב", "סניוריטה", "סתיו מסוכן", "ביקור מולדת", "חיפה חיפה" ו"דניאלה". ברוזה הוציא שני אלבומים שהורכבו ברובם מתרגומיו של גפן לשירים ספרדיים, "האשה שאיתי" ב-1983 ו"ברוזה" ב-1984. שיתוף פעולה נוסף של גפן היה עם יצחק קלפטר, שהלחין ושר את שיריו "לוקח ת'זמן", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" ו"עד עולם אחכה" שאותו שר עם יעל לוי, וכן הלחין ללוי את שיריו של גפן "בלדה לנאיבית" ו"אי ירוק בים". זמר נוסף שהרבה לשיר את שיריו הוא אריק איינשטיין, שבין היתר ביצע את השירים "כשאת בוכה את לא יפה", "דון קישוט" (אותו כתב על אייבי נתן), "גן של שושנים" ו"אחינועם לא יודעת". שירים מוכרים נוספים שכתב גפן הם: "יותר" בביצועם של 'צוות הווי' בני עקיבא ועדנה לב, "ככה את רצית אותי" של להקת תמוז, "פחות אבל כואב", "נד נד" ו"מעבר לגדר" של יהודה פוליקר, "קר שם בחוץ" של רמי קלינשטיין, "מקום לדאגה" של מתי כספי, "הנסיך הקטן" ו"יכול להיות שזה נגמר" של שם טוב לוי, "זה היה סיפור של חורף" ו"אבא סיפור" של מיקי גבריאלוב, "אין מדינה לאהבה" ו"פרפרה" של צביקה פיק, "אתם זוכרים את השירים" (אותו פרסם במעריב במלחמת יום כיפור) ו"שיר אהבה פוליטי" של חנן יובל, "אוריה החיתי" של שולה חן, "אחרי שאהב" ו"ארץ מולדת" של ריטה, "שיר בין ערביים" של שלמה יידוב, "שיר לשירה" של קורין אלאל, "שיר אישה בחורף" של ירדנה ארזי, "מי מפחד מגברת לוין" של השלושרים, "ישראלים מצחיקים" של אריאל זילבר, "ערב של יום בהיר" של אפרים שמיר ו"יונתן סע הביתה" של אושיק לוי. כסופר[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94] אחד הצדדים שהיו, עד המאה ה-21, מוכרים פחות אצל יהונתן גפן הוא עיסוקו כסופר. ספריו עוסקים לרוב בהתבוננות בחייו ובחיי הסובבים אותו בנסיון להבין את מניעיהם, דרכיהם ומטרותיהם בקטע זמן מוגבל כדי להעניק לרצף האירועים משמעות כלשהי. ספרו המוכר ביותר הוא "אישה יקרה", שבו ניסה להבין מדוע התאבדה אמו. יש שטענו כי הספר "צהוב" מאחר שהוא מתחשבן בו עם דמויות מחייו, כמו דודו משה דיין. בספרו רב המכר "חומר טוב", התחשבן באופן נוקב ואכזרי עם עצמו בצעירותו, עם רעיו לחבורת לול ובייחוד עם אורי זוהר. המבקר מנחם בן טען ל"מנגנון מובנה של אי דיוק" בכתיבתו של גפן, אך תיאר את קריאת ספרו כ"תענוג" [1]. לעומתו, אמיר בן-דוד גיטריסט להקת "אבטיפוס" ועורך המגזין "טיים אאוט", מצא את הספר יומרני, רדוד ושקרי. ספרו "עלייתו ונפילתו של ה-y" הוא ראי שיהונתן גפן מציב מול עצמו ומאפשר לנו לראות בו את עצמנו ואת העולם הסובב אותנו לפי ראות עיניו. ספר זה הוא מבחר מבין המדורים ומהמאמרים שפורסמו בעיתון "מעריב" בין השנים 2005-2000. מחצית מהתקופה הזאת התגורר יהונתן גפן בניו-יורק ובבוסטון, והמדורים שהוא כתב שם, שמבחר מהם ממלא כמחציתו של הספר, מאירים הוויה מיקרו-אמריקנית. כעיתונאי[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94] יהונתן גפן עוסק גם בכתיבה עיתונאית. גפן כותב מזה שנים רבות מדור פובליציסטי קבוע במוסף "סופשבוע" של העיתון מעריב, שבו הוא כותב בהומור על אירועים אקטואליים שקרו באותו שבוע לצד הגיגים אחרים, חלקם על חייו האישיים. במדור זה הוא מביע את דעותיו הפוליטיות השמאלניות. ב-1991 כיהן כשנה וחצי ככתב העיתון בלונדון, ב-1994 כיהן שנתיים ככתב העיתון בניו-יורק, וב-2001 כיהן שנתיים ככתב העיתון בבוסטון. גפן היה אחד מקבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו את אורי דן, ישעיהו בן פורת, איתן הבר, חזי כרמל, אלי לנדאו ואלי תבור) שפירסמה בשנת 1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שהתפרסם מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, שבה היה מגויס לחטיבה 55. בספר ביקורת על מחדלי המלחמה ותיאור עז משדות הקרב, על החללים, הנפגעים ואבדן הציוד שהיו בהם. הספר עורר בזמנו הד רב בדעת הקהל. גפן מזוהה עם השמאל הרדיקלי [2] וממקד דחופות ביקורת על דבריו[3]. גפן מעיד על עצמו שהוא מקבל מכתבי נאצה רבים [4]. כמחזאי[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94] גפן מרבה לעסוק במחזותיו המקוריים במיתוסים החלוציים שהיו מושרשים במדינה בשנים עברו והתרסקותם בחברה הישראלית בימינו, או "הצבר ושברו". המחזה "קשר אייר", אותו פרסם בעת מלחמת לבנון, מתאר התרחקות מהמדינה אצל ילידי הארץ. המחזה עוסק במסיבה שמארגן נשיא המדינה ביום העצמאות לילידי ה' באייר, אך במהרה מתגלה כי אותם אנשים (חוזר בתשובה, מתנחלת, הוליסטית ועוד) לא מעוניינים להגיע כיוון שעיסוקיהם הפרטיים מעניינים אותם יותר. המחזה "נומה עמק" עסק בהתרסקות האידיליה של ההתיישבות העובדת דרך סיפורו של צעיר החוזר ארצה לכפר הולדתו בעקבות מות אחיו, ומגלה בכפרו ובמשפחתו הקרובה מציאות שונה ממה שהוא הכיר מנעוריו. המחזה "פטרה" עסק במיתוס הגבורה של שנות החמישים (שסמליו הבולטים היו הצנחנים ויחידה 101, מאיר הר ציון והמסעות המסוכנים לפטרה) והתנפצותם של אותם מיתוסים במציאות של ימינו. במחזה "ג'וני הלך" עסק גפן בתרבות השכול וההנצחה של חללי צה"ל דרך דמותו של אח שכול אלכוהוליסט המגלה שחי למעשה את חייו של אחיו המת, שנהרג מאש ידידותית במלחמה. גפן מרבה לעבוד במחזותיו עם הבמאי אלדד זיו. כמבצע וסאטריקן[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94] גפן העלה כעשרה מופעי בידור וסאטירה שרצו ברחבי ישראל וזכו להצלחה רבה. ההופעות כללו מערכונים שלו, תרגומי שירים מאנגלית והופעות אורח של זמרים. מרבית ההופעות הונצחו באלבומים. ב-1974 העלה גפן את המופע "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכל" יחד עם דני ליטני, ישראל בורוכוב ודני פאר. בהקלטת המופע באפריל 1974 בצוותא השתתפו גם מתי כספי (תופים, קונגס וחליל), שלום חנוך (קולות) ואריאל זילבר (קולות). באלבום שלושה תרגומים של גפן לשירים של בוב דילן: Blues To The North Country Girl ,Blowin' in the Wind שתורגם כ"בלוז לנערה מארץ הצפון" ו-Masters Of War, שתורגם כ"אדוני המלחמה". את שני השירים הראשונים שר ליטני, ואת השלישי הקריא גפן. כמו כן כלל המופע קטעים חצי מתורגמים וחצי מאולתרים על פי הקומיקאי לני ברוס ("לגמור", "מיהו יהודי"). המופע זכה להצלחה רבה ורץ כ-300 פעמים. עוד ב-1974 השתתף גפן בכתיבת ההצגה הסאטירית "המלחמה האחרונה" יחד עם אפרים סידון, קובי ניב וב. מיכאל, שהוצגה בתיאטרון בימות ב-1974. ב-1975 עלה המופע "מכתבים למערכת", יחד עם דני ליטני (הלחנה), חיים רומנו (תופים וגיטרה חשמלית) דני פאר (קלידים) ומיקי גבריאלוב (בס וקולות רקע). ליטני הלחין את רוב שיריו של גפן למעט "מראת פלאים" בתרגום מליאון ראסל ו"אבא סיפור" בלחן ושירה של גבריאלוב. בחלק מההופעות שולב יענקל'ה רוטבליט. גם מופע זה זכה להצלחה מרובה. אלבום המופע יצא ב-1976. ב-1976 עלה המופע "שיחות סלון". לשם אלבום זה הקים גפן להקה חדשה בשם "להקה טובה", שהורכבה מיעל לוי (שירה ודקלום), יצחק קלפטר (שירה וגיטרה), דני פאר (קלידים ופסנתר), ישראל בורוכוב (בס וקולות) ודון הרווי (תופים). לאחר הופעות ספורות לקה קלפטר במשבר נפשי ועזב. במקומו נכנס ל"להקה טובה" דויד ברוזה והמופע רץ עוד כשנה. ב-1977 הוקלט האלבום בניגונו של ברוזה אך עם לחנים של קלפטר. את האלבום הפיק דני סנדרסון, שגם השתתף בו בליווי יחד עם איקי לוי. באלבום זה גם הוקלט השיר הראשון המשותף של ברוזה וגפן, "יהיה טוב" (שיר שלום 349/א'), שנכתב במהלך המופע והפך ללהיט. במופע זה נכללו שירים מצליחים נוספים שכתב גפן, ובהם "עד עולם אחכה" ו"אי ירוק בים". ב-1978 עלה המופע "אדם וחבל". גפן לא ביצע בעצמו את המופע, אלא כתב לו את השירים והמערכונים. במופע הופיעו מיקי גבריאלוב וסמדר וימזר בשירה וטוביה צפיר ודובי גל במערכונים. בין השירים שבוצעו במופע היה "זה היה סיפור של חורף" שבוצע בדואט על ידי גבריאלוב ווימזר. המופע יצא על גבי תקליט. ב-1979 העלה גפן את המופע "קוראים לזה אושר", בעיבוד מוזיקלי של עדי רנרט עם אסתר שמיר ויואל לרנר. באותה שנה יצאו חלק משירי המופע באלבום בשם "המעיל". רנרט הלחין וניגן בפסנתר וקלידים. בהקלטות האלבום השתתפו חיים רומנו, שלמה יידוב, מזי כהן, שם טוב לוי, דפנה ארמוני ועוד. המופע "מדינה בלוז" שעלה ב-1981 היה באווירה ג'אז-בלוזית עם פטר ורטהיימר בסקסופון ונגנים נוספים, ובליווי חדשני של הרקדנית סיגי סלע. ב-1980 העלה גפן את המופע "דויד ויהונתן", מופע דואט של ברוזה וגפן שהורכב משירים וקטעי סאטירה הקשורים אחד לשני לרוב. ברוזה ניגן בגיטרה ושר וגפן הקריא שירים. חלק מהשירים היו בלחנים שהופקו כבר קודם לשיריו של יהונתן גפן וחלקם היו חדשים. שירים לא מקוריים שהיו במופע הם "הילדה הכי יפה בכפר" שנכתב על ידי דה גונגורס, הולחן על ידי פאקו איבנז ותורגם לעברית, "אלוהים לצדנו" שכתב והלחין בוב דילן ו"שיר העמק" של נתן אלתרמן ודניאל סמבורסקי. האלבום הוקלט באפריל 1981 ויצא כשנה לאחר מכן. מופיעה שם גרסה מחודשת ל"יהיה טוב". ב-1982, בעת מלחמת לבנון, הופיע גפן יחד עם דויד ברוזה ויהודה עדר בפני חיילים בדרום לבנון. על אף שמיתן את רוב אמירותיו בפני החיילים, הורד גפן מהבמה פעם אחת בעקבות אמירותיו הציניות והסרקסטיות. לאחר המלחמה היה מהבולטים שבמתנגדיה והופיע בעצרת "שלום עכשיו" בקריאה לחקר טבח סברה ושתילה. באותה תקופה הוצג המחזה "קשר אייר" שכתב לתיאטרון בית לסין. ב-1984 העלה גפן מופע משותף עם שלמה גרוניך בשם "הווי ובידור", שבו חזר לבקר את מלחמת שלום הגליל. המופע תועד על גבי תקליט. ב-1985 חזר גפן להופיע עם דני ליטני, במופע "זה הכול בין שניים", שהכיל לרוב קטעים ישנים. המופע רץ כ-15 פעמים. השיר "האיש שבקיר" מהמופע נאסר להשמעה ברדיו מתוך חשש לפגיעה במנחם בגין. בעקבות מעברו למגורים באזור נתניה ומשבר גיל הארבעים, העלה גפן ב-1986 את המופע "על הפנים", שבו שיתף פעולה עם אלון אולארצ'יק (בס וגיטרה) ורמי לוין (פסנתר וקלידים). המופע לא יצא בהקלטה מסחרית, אבל הוקלט לקול ישראל. ב-1989 העלה גפן את המופע "טוב נבוט בעד ארצנו", עם גני תמיר (שירה), גיורא קנת (גיטרה) ועידן סוכובלבסקי (קלידים). היה זה מופע נוקב שיצא בחריפות נגד התנהלות המדינה בימי האינתיפאדה הראשונה, אך היה מעודן יחסית מוזיקלית בהשראת ג'אז ותיק (כגון קול פורטר). המופע יצא על גבי תקליטור. במופע "פלסף" שעלה ב-1993 עבר גפן סופית למופע א-מוזיקלי, וייחד את שהותו על הבמה להגיגיו כמעט ללא אתנחתא מוזיקלית. ב-2004, לאחר 4 שנים שבהן חי בארצות הברית, חזר גפן לבמה עם מופע חדש בשם "רק דגים מתים שוחים עם הזרם", שבו שילב קטעי דיבור סאטיריים ושירה. יחד איתו הופיעו דין דין אביב בכלי הקשה, דנה עדיני בשירה וורד יעקב-פיקר בקלידים. ב-2008 עלה המופע מראת פלאים, מופע משותף לגפן עם דניאל סלומון, שבו שולבו מונולוגים סאטיריים של גפן ושיריו של סלומון. בשנת 2009 יצא לאור דיסק-ספר בהוצאת עם עובד בשם "אומר שירי אהבה", ובו 29 שירים פרי עטו של גפן, מכל התקופות, המוקראים על ידיו, ועטופים במוזיקה שנכתבה, עובדה והופקה מוזיקלית במיוחד לפרויקט על ידי יונתן בר גיורא. הפיק אמנותית רפי קינן. בשנת 2012 חזר גפן אל הבמה עם מופע חדש בשם "יהונתן גפן - האיחוד", בניהולו האמנותי של דרור נחום ובהשתתפות המוזיקאיות ורד פיקר (שירה ופסנתר) וסיון טלמור (שירה וגיטרה). המופע כולל מונולוגים סאטיריים של גפן, תרגומים שלו לשירים של גיבורי התרבות שלו וכמובן קלאסיקות כמו "יכול להיות שזה נגמר", "לילה טוב", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "אבשלום" ועוד. כמתרגם[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]

יהונתן גפן מדקלם את מילות השיר האשה שאיתי, במופע מיוחד "האשה שאיתי - 25 שנים אחרי", 5 באוגוסט 2009 יהונתן גפן תרגם יצירות רבות. בין תרגומיו הבולטים אפשר למצוא את "המיזנטרופ" של מולייר ושירים בחלקו השני של "חתולשלאפאחד", חלקם משפת המקור וחלקם מאנגלית. פרויקט התרגום הבולט של גפן הוא אוסף שירים ספרדיים שתרגם לעברית ודויד ברוזה הוציא אותם בתקליט "האשה שאיתי" (1983), שנחשב לאחד התקליטים המצליחים בישראל. בתוכניתו של יואב קוטנר על תולדות הרוק הישראלי "סוף עונת התפוזים - סיפורו של הרוק הישראלי", סיפר ברוזה שיום אחד במהלך אחד מפסטיבלי "נביעות" בנואיבה שמע אותו גפן מנגן ושר לעצמו שיר ספרדי. גפן שאל אותו על מה השיר וברוזה סיפר. כך נוצר האלבום "האשה שאיתי" כולו. מפני שגפן לא ידע ספרדית ברוזה סיפר לו באופן כללי על מה השיר, או תרגם מילולית, וגפן סידר וחרז. בין להיטי האלבום היו "האשה שאיתי" ו"סיגליות". ב-1984 הוציא ברוזה אלבום נוסף שהורכב ברובו מתרגומיו של גפן לשירים ספרדיים, "ברוזה". ב-1983 הוציא הזמר אריק סיני את האלבום "בסוף מעגל", שהורכב כולו מתרגומים של גפן לשירים אנגליים. מאלבום זה התפרסמו בעיקר השירים "בסוף מעגל" ו"ילד ירוק". גפן גם תרגם את השיר "טמבל" ("דורצ'ינה") של ולדימיר ויסוצקי מרוסית. תרגומו הושר על ידי ארקדי דוכין, באלבומו "רוצה ויהיה" מ-1989, שהורכב כולו משירים מתורגמים של ויסוצקי. אלבומים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]

זה הכל בינתיים - בינתיים זה הכל (יצא ב-2 חלקים)(1974)-הוצאת "גלרון-גלטון" מכתבים למערכת (1976)-הוצאת "קולומביה רקורדס" הכבש השישה-עשר (1978)-הוצאת "אן אם סי" שיחות סלון (1978)-הוצאת " פונוקול" המעיל (1979)-הוצאת " פונוקול" דוד ויונתן (1982)-הוצאת "אן אם סי" הווי ובידור (1984)-הוצאת "קולומביה רקורדס" השירים שנשארים (1998)-הוצאת " פונוקול" טוב נבוט בעד ארצנו (הקלטה חיה של המופע בכרמיאל מ-1989) (1997)-הוצאת "הד ארצי" יהונתן גפן המיטב - איש תחת גפנו (אוסף משולש של שירים וקטעי הופעות)(2008) הוצאת "אן.אמ.סי" ספריו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]

כמה מילים (1968) שירים שענת אוהבת במיוחד (1969) — 32 שירים לאחות קטנה. יום אחד...כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד (1970) — עשרה סיפורים על יצורי יער מקסימים, שמספר שומדי הארנב. מקום לדאגה (1971) הספר הצהוב (1973) הכוכבים הם הילדים של הירח (1974) — 29 שירים על תלות ועצמאות, על חיים ומוות ועוד. בעיקר שירי אהבה (1976) שיני חלב (1977) הכבש השישה עשר (1978. הופק כתקליט) — 28 שירים של "ילד גדול" וסיפור על מלך שלא ידע לבכות. פחות אבל כואב (1980) ספר שלם על חתול אחד (1980) — 27 שירים ושני מכתבים על חתול אמיתי בשם מאיר. על הקרשים (1983) הצד הרביעי של המטבע (1983) ילד הכרובית (1983. פרס ברנשטיין) — מעשה בילד שטיפס על עץ וסירב לרדת ממנו. אתם זוכרים את השירים (1983) הדרקון הלא-נכון (1986) הילדה הכי יפה בגן (1986) רוק בבית הסוהר (1988) קטעים: כל כתבי יהונתן גפן (1989) גן החלומות האבודים (1989) — מסעו של ילד בגן קסום אחר חלומו האבוד. על הקרשים: סיבוב שני (1990) שירים 85-90 (1990) כורסת השיש (1991) באופן אישי כל יום שישי (1992) התפרדויות (1993) שירים שיהונתן אוהב במיוחד (1994) בקשר לשושנים (1995) רחוק מהעץ (1997) שירים לנטאשה (1997) אישה יקרה (1999) ציפציף (2000) אבל למה? יום אחד עם אבא ובת (2000) חתולשלאפאחד (2000) חומר טוב (2002) הוצאת דביר אלרגיה: סיפור ילדות (2003) עלייתו ונפילתו של ה-Y‏ (2005) אני אוהב (2005) רומן אמריקאי (2007) אחרי השיר הזה אני הולך (2009) מרק אקליפטוס (2011) כתר זמני (2013) ראו גם[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]

עץ המשפחה של שושלת דיין קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]

מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יהונתן גפן יהונתן גפן, באתר MOOMA יהונתן גפן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) יהונתן גפן, אתר לא רשמי יהונתן גפן - דיסקוגרפיה באתר "סטריאו ומונו" יהונתן גפן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית) יהונתן גפן ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" יהונתן גפן בלקסיקון הסופרים העברים בהווה הספרים של יהונתן גפן, באתר סימניה מילים לשירים של יהונתן גפן, באתר שירונט אקורדים לשירים של יהונתן גפן, באתר tab4u טוריו הטורים של יהונתן גפן באתר nrg יהונתן גפן, למות זו לא פרזה, דבר, 11 באוגוסט 1967 ‫יהונתן גפן, ארגז החול ודמיקולו, באתר nrg מעריב, 17 בדצמבר 1999‬ ראיונות ‫שירי לב-ארי תצלום: דפנה צ'ילאג, עוגיות המדלן של יהונתן גפן, באתר עכבר העיר, 26 בספטמבר 2008‬ ‫תמרה שרייבר, ‏תיאטרון: ג'וני שב משדה הקרב, באתר גלובס, 5 במרץ 2009‬ ‫ורד לי, חמש שאלות ליהונתן גפן - אהבתנו היא תשבץ, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2009‬ יהונתן גפן ב"ציפורי לילה מתגעגעות", גלי צה"ל, 27 במאי 2012 מרב יודילוביץ', יהונתן גפן: "סופר אמיתי מוציא כביסה מלוכלכת", באתר ynet‏, 19 באפריל 2013 על כתביו: אריאנה מלמד, לפעמים הכישרון לא מספיק, באתר ynet‏, 28 במרץ 2007 שהם סמיט, "מרק אקליפטוס" מאת יהונתן גפן, דו"ח העוני האלטרנטיבי, באתר הארץ, 14 באפריל 2011 נילי לנדסמן, החזון של יהונתן גפן, באתר הארץ, 10 באפריל 2013 הערות שוליים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94]

^ יהונתן גפן, ‏"צומת בית ליד", מעריב, ‏. ^ ‫יהונתן גפן, הרשת החברתית שלי: מחזור פברואר שנת '65 נפגש ומתרגש, באתר nrg מעריב, 6 בנובמבר 2010‬. ^ יהונתן גפן, "ארגז החול ודמיקולו", מעריב, ‏ 17/12/99. קטגוריות: משוררים עברייםמשוררים ישראליםסאטיריקנים ישראליםמחזאים ישראליםמחזאים עברייםמתרגמים ישראליםמתרגמים לעבריתסופרים ישראליםסופרים עברייםפזמונאים ישראליםפזמונאים עברייםעיתונאים ישראליםעיתונאים עברייםפובליציסטים ישראליםפובליציסטים עברייםבעלי טור ישראליםסגל מעריבמגישי ציפורי לילהחבורת לולמשפחת גפן

^ גיא בניוביץ' (June 20, 1995). "הישראלי מספר 1: יצחק רבין – תרבות ובידור". Ynet. Retrieved July 10, 2011.