Rabbi Shem Klingberg of Zalushitz

• Documents
• Sefer

יRabbi Shem Klingsberg of Zalushitz (1872-1943) was the author of Ohelei Shem and one of the greatest kabbalah scholars of his time. A descendant of the Chassidic dynasties of Ziditschov and Komarna, his unusual name, Shem, was given to him according to a mystical tradition held by his great-grandfather Rabbi Yitzchak Isaac of Komarna, that Shem the son of Noah was to be the spokesman in favor of the People of Israel in the year 1872, the year of Rabbi Shem's birth; symbolically this role was given to the newborn child.

He lived in Krakow prior to the Holocaust. When the Germans captured Krakow, Rabbi Shem was on the list of rabbis they sought to arrest. This was in accordance with their policy of arresting the spiritual elite of the Jews -- and other captive peoples -- in order to destroy the leadership. Rabbi Shem succeeded in escaping arrest and hid for two years in one of the nearby towns. In hiding he continued to study and teach as much as possible and to give encouragement to all those who were with him.

When the Krakow ghetto was established in March, 1941 he was forced to leave his hiding place and was smuggled into the ghetto. At this time he ceased singing "Z'mirot" on the Sabbath. Paraphrasing the Midrash, he stated: "The people of Israel are drowning in the sea and you sing?" Rabbi Shem was murdered on the 28th of Nissan, (April 3, 1943) in the Pleschov Camp on the outskirts of Krakow. Commenting on Psalms 73:17: "Until I entered the sanctuary of God, then I understood their end", he said: "When the Messiah comes we will understand the secret of the divine conduct of these times, the secret of the murders and the slaughter". He was certain that there was an explanation for the Holocaust which had fallen upon Israel, but that human experience until now was completely unable to deal with it and only in the days of the Messiah, when a different cosmic order will prevail, will it be understood.

http://horabis.blogspot.com/2007/10/blog-post.html

http://zachor.michlalah.edu/manhigim/manhigim.asp#

---

קלינגברג, שֵם, בן אברהם מרדכ נולד בתרל"ב,1872. נקרא "שם", כי על פי הידע שהיה בידי זקנו, ר' יצחק אייזיק מקומרנה, היה שם בן נח המליץ על עם ישראל באותה השנה, ובכך היה משום האצלת התפקיד על הרך הנולד. מתרע"ח,1918, כיהן כאדמו"ר מז'אלושיץ, ,בקרקוב. ביתו שימש מרכז לתורה ולחסידות, ואת תלמידיו המובחרים לימד קבלה. כשנכנסו הגרמנים לקרקוב היה ברשימת הרבנים שהיו מבוקשים על ידיהם, במסגרת מדיניותם לאסור את האליטה הרוחנית של היהודים ולשבור אותה. לכן נמלט משם והסתתר שנתיים בנפלומיץ, הסמוכה. כשהוקם הגטו בקרקוב באדר תש"א, מרץ 1941, נאלץ לחזור לשם, והמשיך לתת בסתר את שיעוריו. כעבור חדשים אחדים גורש למחנה פלאשוב, שעל יד קרקוב. נספה בכ"ח בניסן תש"ג,1943. לפני שנרצח אמר וידוי ו"שמע ישראל, ואמר ביידיש ובאחר כך בעברית: הלוואי ואהיה הקרבן האחרון של העם היהודי. מקורות: וונדר, ד, עמ 528-525; אדמו"רים, עמ 287-289; אלה אזכרה, ז, עמ 270-266; פנינה מיזליש, מי כמוך באלמים ה'; החסידות מדור לדור, א, עמ 333; קארל, קראקא, עמ 348; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 215;

נולד: בשנת תרל"ב (1872), בעיר סקולי. נספה: כ"ח ניסן תש"ג (1943), במחנה פלאשוב.

רבי שם נולד לאביו רבי אברהם מרדכי, שהיה בן בתו של רבי יצחק אייזיק מקומרנא. שמו המיוחד, שם, נקבע על ידי סבא-רבה שלו, ר' יצחק אייזיק, והסיבה: בליל ראש השנה, לפני שנולד רבי שם, גילה ר' יצחק אייזיק שבאותה שנה יהיה המליץ על עם ישראל שם בן נח, ולכבודו החליט לקרוא את הצאצא הראשון שנולד לו באותה שנה על שמו.

רבי שם נודע מילדותו כשקדן גדול, ידען בנגלה ובנסתר ובעל זיכרון מופלא. יחד עם זה היה צנוע מאוד וחביב על הבריות. בשנת תרל"ד עבר אביו מקומרנא לעיירה זלושיץ, שם הוכתר כאדמו"ר. לא עבר זמן רב ושוב נדדה המשפחה, והפעם לקראקא, שם הקים אביו הרב אברהם מרדכי את חצרו. כשנפטר אביו, בשנת תרע"ז (1916), הוכתר רבי שם לאדמו"ר במקומו בהיותו כבן 45. עד מהרה באו רבים לחצרו לשאול בעצתו ולקבל את ברכתו. הייתה לו אוזן קשבת לכולם, ולמוכי גורל היה עוזר במתן צדקה בסתר. הוא חיבר ספר גדול בקבלה, אבל הרבי מגור, בעל "אמרי אמת", מנע אותו מלהדפיס את הספר בנימוק שעדיין לא הוכשר הדור לכך. במקביל לעיסוקו בתורת הנסתר כתב חידושי תורה רבים שהפליאו את שומעיו. הוא לא השתייך לשום מפלגה, אבל היה קרוב בדעותיו לאגודת ישראל (בנו בכורו, רבי מנחם מנדל, היה נשיא אגודת ישראל בקרקא).

בתקופת השואה סמוך לפרוץ המלחמה פנה לגדולי ישראל שיעשו הכול כדי למנוע את הגזירה. הרבי מגור, בעל "אמרי אמת", פנה אליו אישית ואמר שהוא מוכן לעשות כל מה שרבי שֵם יאמר לו לעשות, אולם כבר היה מאוחר מדי. כאשר נכנסו הנאצים לקרקא ברח הרבי לנפולומיץ הסמוכה, שם הסתתר כשנתיים עד שנאלץ לעבור לגטו קראקא, ושם המשיך בבונקר את שיעוריו הקבועים. כעבור מספר חודשים הועבר למחנה פלאשוב. באותה תקופה הפסיק הרבי לשיר זמירות בשבתות, באומרו: "ישראל טובעים בים ואתם אומרים שירה?!". בנו, ר' משה, מספר שפעם הצליח להתגנב ולבקר את אביו במחנה ושמע ממנו דברי תורה על הפסוק בתהלים עג: "עד אבוא אל מקדשי א-ל אבינה לאחריתם". הרבי הסביר: "כשיבוא המשיח אז אבין את סוד ההנהגה בתקווה, את סוד הרציחות והשחיטות". יחד עם זה, היה זהיר מאוד שלא ישמע, חלילה, מדבריו רמז כלשהו שהוא מהרהר אחרי דין שמיים. בפורים שנת תש"ג (1943) סידר הרבי במחנה קריאת מגילה, ובעצמו חילק מתנות לאביונים: פרוסת לחם, גריסים או פירורי ירקות. בפסח הוברחו למחנה עבור הרבי מצות מבוכניה תוך סכנת נפשות, והוא עוד הספיק לערוך את ליל הסדר כשהוא אומר בעל פה את ההגדה. לאחר הפסח נערכה במחנה פלאשוב סלקציה, והרבי הובל למגרש הרציחות. החסידים עשו מאמצים להציל אותו ואכן הוחזר לזמן מה למחנה, אך מיד נלקח שוב. לפני ההוצאה להורג התחנן בפני רוצחיו שיביאו לו טלית קטן. בתחילה התמלא הקצין הנאצי חימה וצעק: חוצפה יהודית. אולם לאחר מכן הרשה לקאפו למלא את משאלתו של הרבי והלה הביא לו טלית קטן. הרבי התעטף בטלית, אמר את הווידוי וצעק: "הריני כפרתם של ישראל", והמשיך לקרוא: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ומיד נורה על ידי הרוצחים. הדבר היה לפי עדות הבן בכ"ח ניסן תש"ג (1943).

חיבוריו לאדמו"ר, רבי שם, היו אלף חמש מאות ספרי שו"ת וחידושים ושמונה מאות ספרי קבלה וחסידות(!), והרבי כתב הערות משלו בשוליים של חלק גדול מהספרים. הוא ערך פירוש "אהלי שם" על כל הזוהר הקדוש. כמו כן כתב חיבור על כ"ב האותיות של התורה ובו אלף ערכים על האות א בלבד! רוב כתביו נשרפו בשואה, ומה ששרד, המעט שבמעט, יצא לאור על ידי בנו בספר "אהלי שם" על התורה והמצוות, בשנת תשכ"א, בירושלים. שם נמצאת גם הקדמת הבן הכוללת את תולדות חייו.

מקורות אונגר משה, אדמו"רים שנספו בשואה. אלה אזכרה, כרך ז. ברל ח.י., ר' יצחק אייזיק מקומרנא, עמ' 143 – 148. גנטשטיין יחיאל, הגבורה האחרת, עמ' 131 – 136. וונדר מאיר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה. פראגר משה, נצוצי גבורה, הוצאת "נצח", תל אביב, 1952, עמ' קע – קעז.

רבי שם (תרל"ב - כ"ח בניסן תש"ג) כיהן אחריו. היה חתנו של רבי ישראל הורוביץ רבה של ויסליץ (שושלת לינסק). היה מקובל גדול. דברי תורתו הודפסו בספר "אהלי שם". נרצח בשואה במחנה פלאשוב.