Rabbeinu Tam רבנו תם

Jacob ben Meir Tam, universally known as Rabbeinu Tam (c. 1100–c. 1171) (Hebrew: רבינו תם) was one of the Baalei Tosafos whose commentary appears in every edition of Talmud opposite the commentary of Rashi. He was also a renowned Rabbinic authority and communal leader.

•Biography

Rabbeinu Tam, or Rabbi Jacob ben Meir, was born in the French country village of Ramerupt,in the Aube département of northern-central France, to Meir ben Shmuel and his wife Yocheved, the daughter of Rashi. His primary teachers were his father and his brother, Shmuel ben Meir, known as Rashbam. His other brothers were Isaac, known as the Rivam, and Solomon the Grammarian. He married Miriam, the sister of R. Shimshon of Falaise, Calvados although she may have been his second wife.

Rabbeinu Tam grew up to become one of the most famous of the Tosafists, a foremost halakhic authority of his generation and one of the greatest leaders of his time. He acquired his name, Tam, because his biblical namesake, Jacob, is described as "tam", implying a straightforward and truthful character.

Rabbeinu Tam's reputation as a legal scholar spread far beyond France. Avraham ibn Daud, the Spanish chronicler of the sages, mentioned Rabbeinu Tam in his Sefer haKabbalah, but not Rashi. Rabbeinu Tam's work is also cited by Rabbi Zerachya haLevi, a Provençal critic. He also received questions from students throughout France and from the Italian communities of Bari and Otranto.

Rabbeinu Tam gave his Beth Din the title of "the generation's [most] significant court", and indeed, he is known for communal enactments improving Jewish family life, education, and women's status. At times, he criticised Halachic opponents, notably in his controversies with Meshullam of Melun and Efraim of Regensburg.

•Halachic disputes

Legend has it that when Rashi was holding his infant grandson, the baby touched the tefillin that were on Rashi's head. Rashi predicted that this grandson would later disagree with him about the order of the scripts that are put in the head tefillin. Regardless of the episode's veracity, Rabbeinu Tam did disagree with the opinion of his antecedent. Today, both "Rashi tefillin" and "Rabbeinu Tam tefillin" are produced: the Shulchan Aruch requires wearing Rashi's version and recommends that God-fearing Jews wear both in order to satisfy both halakhic opinions. However: "It is worth noting that the Shulchan Aruch ... rules that Rabbeinu Tam Tefillin should be worn only by one who is known to be a very pious person; the Mishnah Berurah ... explains that it is a sign of haughtiness for anyone else to do this because the accepted practice is to wear Rashi Tefillin."

Another halakhic disagreement between Rabbeinu Tam and Rashi concerns the placement of the mezuzah. Rashi rules that it should be mounted on the doorpost in a vertical position; Rabbeinu Tam holds that it should be mounted horizontally. To satisfy both opinions, Ashkenazi Jews place the mezuzah on the door in a slanted position. Sephardi Jews mount the mezuzah vertically, per the opinions of Rashi, Maimonides, and the Shulchan Aruch.

•Liturgical poet

In the field of Hebrew poetry the importance of R. Tam is not slight. He was influenced by the poetry of the Spaniards, and is the chief representative of the transition period, in Christian lands, from the old "payyeṭanic" mode of expression to the more graceful forms of the Spanish school. According to Zunz (Literaturgesch. pp. 265 et seq.) he composed the following pieces for the synagogue: (1) several poems for the evening prayer of Sukkot and of Shemini Atzeret; (2) a hymn for the close of Sabbath on which a wedding is celebrated; (3) a hymn for the replacing of the Torah rolls in the Ark on Simḥat Torah; (4) an "ofan" in four metric strophes (see Luzzatto in Kerem Ḥemed, vii.35); (5) four Aramaic reshut; (6) two seliḥot (the second is reproduced by Zunz in S.P. p. 248, in German verse; see also "Naḥalat SHeDaL" in Berliner's Magazin ["O%E1%BA%93ar Ṭob"], 1880, p. 36). It must, however, be remarked that there was a synagogal poet by the name of Jacob ben Meïr (Levi) who might easily have been confounded with the subject of this article, and therefore Tam's authorship of all of these poems is not above doubt (see Landshuth, "'Ammude ha-'Abodah," p. 106; comp. also Harkavy, "Ḥadashim gam Yeshanim," supplement to the Hebrew edition of Graetz, "Hist." v. 39; Brody, "Ḳunṭras ha-Piyyuṭim," p. 72). The short poems which sometimes precede his responsa also show great poetic talent and a pure Hebrew style (see Bacher in Monatsschrift, xliv.56 et seq.). When Abraham ibn Ezra was traveling through France R. Tam greeted him in verse, whereupon Ibn Ezra exclaimed in astonishment, "Who has admitted the French into the temple of poetry?" (Kerem Ḥemed, vii.35). Another work of his in metric form is his poem on the accents, which contains forty-five strophes riming in; it is found in various libraries (Padua, Hamburg, Parma), and is entitled Maḥberet. Luzzatto has given the first four strophes in Kerem Ḥemed (vii.38), and Halberstam has printed the whole poem in Kobak's "Jeschurun" (v.123).

•Gravesite

Rabbeinu Tam and his brothers, the Rashbam and the Rivom, as well as other Tosafists, were buried in Ramerupt. The unmarked, ancient cemetery in which they are buried lies adjacent to a street called Street of the Great Cemetery. In 2005, Rabbi Yisroel Meir Gabbai, a man who renovates and repairs neglected gravesites of Jewish leaders around the world, helped determine the exact boundaries of the cemetery. In addition, a member of the Jewish religious community in Paris bought a house at the site and converted it into a beth midrash

•Works

Rabbeinu Tam's best-known work is Sefer haYashar, which contained both novellae and responsa, its main purpose to resolve Talmudic textual problems without resorting to emendations of the received text. Even the best editions show considerable corruption of the original work, and all present editions of Sefer haYashar are fragments collected from it.

Jacob ben Meir, (1100, Ramerupt – 9 June 1171 (4 tammuz), Troyes), best known as Rabbeinu Tam, was one of the most renowned French Tosafists, a leading halakhic authority in his generation, and a grandson of Rashi. Known as "Rabbeinu" (our teacher), he acquired the Hebrew suffix "Tam" meaning straightforward; it was originally used in the Book of Genesis to describe his biblical namesake, Jacob

Jacob ben Meir was born in the French country village of Ramerupt, in the Aube département of northern-central France, to Meir ben Shmuel and Yocheved, daughter of Rashi. His primary teachers were his father and his brother, Shmuel ben Meir, known as Rashbam. His other brothers were Isaac, known as the Rivam, and Solomon the Grammarian. He married Miriam, the sister of R. Shimshon ben Yosef of Falaise, Calvados, although she may have been his second wife.

=====================================================================================================

Most prominent of French tosafists; born at Ramerupt, on the Seine, in 1100; died at Troyes June 9, 1171. His mother, Jochebed, was a daughter of Rashi. Rabbenu Tam received his education from his father, from Joseph Ṭob 'Elem (Bonfils) II., and from his eldest brother, Samuel ben Meïr (RaSHBaM). After his father's death Jacob conducted a Talmudic academy in Ramerupt.

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

------------------------------------------------------------------

הרב יעקב בן מאיר (1171 - 1100). מכונה בדרך כלל רבנו תם, בראשי תבות: ר"ת. נכדו של רש"י, מגדולי בעלי התוספות. נקרא 'תם' ע"ש הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז). כמו סבו, חי רבנו תם בצרפת. כתב את "ספר הישר" וכן ספר על הדקדוק העברי. נודע גם כמשורר ובלשן בעל ידע לשוני רב.

משפחתו ורבותיו

מוצאו של ר"ת בעיר לותיר בצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל מהעיר רומיר (בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לתלמידו, ריב"ן). לר' מאיר ויוכבד נולדו שלושה או ארבעה ילדים: יצחק, שמואל ויעקב (וייתכן שגם שלמה). בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות: יצחק - ריב"ם, מת בחיי אביו בגיל צעיר. הבן יעקב היה למנהיג יהדות אשכנז וידוע יותר כרבנו תם. הבן שמואל הוא הרשב"ם. לר"ת עצמו נולדו מספר בנים ובת.

תחילה למד ר"ת אצל אביו, ומאוחר יותר אצל אחיו הרשב"ם. אט אט הפך להיות מגדולי מוסרי ההוראה בדורו ומגדולי בעלי התוספות.

מסעות הצלב ועלילות הדם

ר"ת חי גם בטרוייש () וגם בראמרו (). במסע הצלב השני, בשנת 1146 הוא כמעט נהרג על ידי הצלבנים. ואלו דבריו של בן דורו של ר"ת, ר' אפרים בר' יעקב מבונא:

ויום טוב שני של שבועות נאספו הטועים [%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D] מארץ צרפת אל רמרו ובאו בבית רבינו יעקב שיחיה ולקחו כל אשר לו בביתו וקרעו ספר תורה בפניו ולקחוהו והוליכוהו אל השדה ודברו אתו משפטים על דתו ויתנכלו להמיתו ופצעו אותו חמשה פצעים בראשו, כי אמרו אתה גדולו של ישראל לכן נקחה ממך נקמת התלוי ונפצעה בך כאשר פצעתם באלהינו חמישה פצעים. וכמעט שכנה דומה נפשו הטהורה לולי רחמי יוצרנו אשר ריחם על תורתו וימן ה' שר גדול לרבינו יעקב בדרך אותו שדה ויקראהו רבנו וישחדהו בסוס שווה חמישה זקוקים וילך השר וידבר על לב התועים וישסעם בדברים ויאמר להם הניחו לי היום ואני אדבר עמו אולי יפותה ונוכל להסיתו ואם לא יאבה דעו כי מחר אתננו בידכם. וכה עשו ונדחית השעה הרעה בחמלת ה' על עמו ריחם על המרביץ להם תורתו הקדושה.

במהלך מסע צלב זה, בעת שהיה בבלואה () נכח בעלילת הדם נגד יהודיה בשנת 1171, שבה הוצאו להורג כל ארבעים יהודי הקהילה. לזכר העלילה נקבע צום בכ' בסיון, קביעה המיוחסת לרבנו תם.

תקנות

רבנו תם כינס בטרואה-טרוייש באמצע המאה ה-12 את האסיפות שהביאו לקביעת תקנות ליהדות צרפת. ביניהן אחת הנוהגת בדין תורה עד לימינו (בשינויים שנקבעו במהלך הדורות) והקרויה "תקנת הנדונייה". נראה שהיה זה בזמן שישב בה לאחר שירד מנכסיו בראמרו.

קשריו עם גדולי ישראל בדורו

בתקופה שבה חי רבי אברהם בן עזרא בצרפת הוא התיידד עם רבנו תם, וישנה התכתבות ביניהם בה הוא אומר על ר"ת - "אתה מקום מקדש וההראל". ר"ת התכתב גם עם גדולי ישראל נוספים בדורו. כן עסק בדקדוק, ובמחלוקת בין דונש בן לברט ומנחם בן סרוק תמך רבנו תם במנחם, וכתב ספר 'הכרעות' נגד דונש.

קבורתו

רבנו תם קבור יחד עם אחיו ובעלי תוספות נוספים בבית הקברות העתיק בעיר ראמרו. ב-2005 נעשה מאמץ לשקם את בית הקברות ולתחמו, ואף הוקם בית מדרש סמוך.

חיבוריו

פירושיו של ר"ת הם היסוד הראשון לכל קובצי התוספות. הוא כתב את החיבור "ספר הישר", שהוא מעין אסופה בת שני חלקים של שו"תים ופרשניות לגמרא. כן חיבר דברים נוספים בענייני כתיבת ספר תורה וגטין ומחזור שכלל הלכות תפילה, חיבר מספר פיוטים וספר דקדוק.

פיוטיו

רבנו תם היה ממעריצי הפיוט, ופסק, שלא רק שמותר להפסיק את סדר התפילה בשביל הפיוטים, אלא יש בזה "מצוה מן המובחר ומכוון אדם את לבו למקום על ידיהם". מלבד כתיבת פיוטים משלו, ר"ת גם פירש והגיה (תיקן) פיוטים של פייטנים אחרים. כמן כן, הוא הסתמך על פיוטים לפסוק הלכה. רבנו תם היה הראשון מבין חכמי צרפת שחיבר שירים במשקל השירה הספרדית. בזה הוא כנראה הושפע מחכמי ספרד ודרום צרפת שהיה איתם במגע. היום ידועים לנו שלושים ואחד פיוטים המיוחסים לרבנו תם (לגבי ארבעה מהם יש ספק אם אמנם הוא המחבר).

-------------------------------------

רבינו תם (=ר"ת, ושמו המלא הוא ר' יעקב בר מאיר) נכדו של רש"י, אבי הזרם של בעלי התוספות ששלט בלימוד התורה בצרפת במאות הי"ב והי"ג. חי בשנים 1171-1100. הריב"ש כתב על ר"ת: "כמוהו בפלפול לא נהיה מאחר שהתלמוד נחתם, תלמוד ערוך בפיו ושגור, סיני ועוקר הרים וטוחנן זה בזה בפלפולו ועומק שכלו. הוא משווה אותו לשאילתות, ה"ג, ר"ח ורש"י, ואומר: "ועוד דשאני ר"ת דרב גובריה והיה כאחד מהם ואולי יותר מהם בחריפות ובקיאות" (שו"ת ריב"ש, סימן שצ"ד).

ר"ת נפטר בשנת ד' אלפים תתקל"א (1171), שנת גזרות בלויש (), וסימנך "ויאמר אלהים אל יעקב" (שנת "אל"). היתה עלילה שיהודי הרג נוצרי, וזה גרר אחריו את רציחתם של 31 יהודים (כמספר "אל"), ופציעתו של ר"ת. בגזרות תתנ"ו (1096 – מסע הצלב הראשון), נקבעה הלכה שאדם יכול להתאבד כדי להינצל משמד. ובמס' ע"ז (יח, ע"א), ר' חנינא בן תרדיון כשהיה נשרף לא רצה להאיץ את מותו ע"י פתיחת פיו, כדי שתיכנס האש, ואמר: "מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו". בתוספות שם: "אומר ר"ת דהיכא שיראים פן יעבירום עכו"ם לעבירה, כגון ע"י יסורין שלא יוכל לעמוד בהם, אז הוא מצוה לחבל בעצמו, כי ההיא דגטין (נז, ע"ב) גבי ילדים שנשבו לקלון, שהטילו עצמם לים". יש לציין כי הרמב"ם ב"אגרת השמד" פסק אחרת, ויש לדעתו איסור להתאבד כאמצעי מנע נגד שמד.

ר"ת מופיע ברוב דיבורי התוספות. ויש לנו גם חיבור עצמאי שלו בשם "ספר הישר לר"ת" שמכיל פירושי סוגיות שונות ושו"ת. ר' שלמה לוריא (מהרש"ל) כתב בהקדמה של ספרו "ים של שלמה" על חולין: "שמונים בעלי תוספות היו בפרק אחד לפני רבינו תם (=למדו אצלו), וכל אחד הגיע להוראה". תלמידים אלו חיו ופעלו בצרפת, באנגליה, בריינוס, בדרום אשכנז, בבוהמיה (=ביהם=ארץ כנען), בקרנטן.

תלמידיו המפורסמים בצרפת הם:

• ר' יוסף מאורליינש שכתב את הפירוש "בכור שור" לפי הפשט על התורה, והנהיג זימון לנשים כשהן שלש (או"ז ח"א, נ"ח, ע"א).
• ר' אליעזר ממיץ בעל "ספר יראים" על תרי"ג מצוות.
• רבינו תם מאורליינש, או רבינו יעקב הקדוש (או"ז ח"א, נ"ט, ע"א); עזב את צרפת ועבר לאנגליה ונהרג על קידוש השם בשנת 1189 בלונדון ביום הכתרתו של ריצ'רד לב-האריה; עשה שטר שמאפשר הערמת רבית (ראה ב"י יו"ד, סי' קע"ז).
• ר' יום טוב בן ר' יצחק מיואני (Joigny); גם הוא עזב את צרפת והלך לאנגליה; ר"ת התיר בספר הישר סי' רל"ג, להישאר ליד גוי שהדליק מדורה להתחמם בשבת; ר' יום טוב תלמידו הוסיף שמותר להתחמם בשבת כנגד מדורת נוכרי שנעשתה בשביל ישראל", כי "הכל חולים אצל הקור". ר' יום טוב זה שחט כשישים נפשות בשנת תתקנ"א (1191) בעיר יורק, כדי שלא יעברו שמד.
• ר' יעקב מקורביל. נהרג על קידוש השם במאורעות Corbeil בשנת 1192.
• ר' יצחק בר' ברוך.

תלמידי ר"ת המפורסמים באשכנז הם:

• ריב"א (ר' יצחק בר אשר הלוי) בימי רש"י בעיר שפיר (Spire). היה תלמיד רש"י בעיר טרויש. נפטר לפני שנת 1133. כתוב עליו בפסקי ריקנאטי סי' קס"ו: "ושמעתי כי ריב"א חלה חליו שמת בו, וחל יוהכ"פ באותם הימים, ואמרו לו הרופאים: אם לא תאכל, ודאי תמות, ואם תאכל שמא לא תחיה, והוא ז"ל אמר: ברי ושמא ברי עדיף, ולא רצה לאכול ומת".
• ראב"ן (ר' אליעזר בר' נתן), חי במגנצא (אשכנז). נולד בשנת 1090.
• ר' משה בר' שלמה הכהן במגנצא, תלמיד ר"ת ורבו של הראבי"ה.

הרב יעקב בן מאיר (1100 - 1171). מכונה בדרך כלל רבנו תם, בראשי תבות: ר"ת. נכדו של רש"י, מגדולי בעלי התוספות. נקרא 'תם' ע"ש הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז). כמו סבו, חי רבנו תם בצרפת. כתב את "ספר הישר" וכן ספר על הדקדוק העברי. נודע גם כמשורר ובלשן בעל ידע לשוני רב.