דבורה גילוּלָה (נולדה ב-9 במאי 1934) היא פרופסור אמריטה בחוג ללימודים קלאסיים ובחוג ללימודי תיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, עורכת ומתרגמת מיוונית ומלטינית לעברית. תחומי מחקרה הם ספרות רומית ויוונית עתיקה ויצירתו של נתן אלתרמן. כלת פרס ישראל לספרות, שירה ותרגום לשנת תשפ"ה (2025).

ביוגרפיה
דבורה גילולה נולדה ב-1934 בלובלין שבפולין. בפברואר 1946, לאחר מלחמת העולם השנייה, עלתה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער כיתומה ניצולת השואה, והתחנכה בקיבוץ כפר מסריק. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לספרות עברית, מקרא ולימודים קלאסיים. החל ב-1963 לימדה באוניברסיטה. בשנת 1977 קיבלה תואר דוקטור והצטרפה לסגל האוניברסיטה כמרצה. בהמשך עלתה בסולם הדרגות למרצה בכירה (1982), פרופסור חבר (1991) ופרופסור מן המניין (1996). בשנת 2002 פרשה לגמלאות כפרופסור אמריטה.

גילולה ערכה במשך שנים רבות כתבי עת לתיאטרון, בהם "במה" ו"במות ומסך", שגיליונו האחרון, מס' 11, תשע"ב, יצא לאור בפברואר 2014. גילולה היא מחוג חוקרי יצירתו של נתן אלתרמן והוציאה הוצאה כרונולוגית ומבוארת את "הטור השביעי". כרך 6 האחרון יצא לאור ב-2017.

הייתה נשואה לפרופ' מרדכי גילולה (1936–2002), בלשן ואגיפטולוג, והיא אם לשלושה. בתה ד"ר לאה גילולה היא מנהלת הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור.