Isaac Balthazar Abraham Alvares Orobio de Castro

website Joods Historisch Museum

While still a child, he was taken to Seville by his parents, who were Marranos. He studied philosophy at Alcalá de Henares and became teacher of metaphysics at the University of Salamanca. Later he devoted himself to the study of medicine, and became a popular practitioner in Seville, and physician in ordinary to the duke of Medina-Celi and to a family nearly related to the king.

When married and father of a family, De Castro was, at the instigation of a servant whom he had punished for theft, denounced to the Inquisition as an adherent of Judaism, and thrown into a dark and narrow dungeon, where he remained for three years, subjected to the most frightful tortures. As he persistently denied the charge, he was finally released, but compelled to leave Spain and to wear the sambenito, or penitential garment, for two years. He thereupon went to Toulouse, where he became professor of medicine at the university, at the same time receiving from Louis XIV the title of councilor; but, weary at last of hypocrisy and dissimulation, he went to Amsterdam about 1666, and there made a public confession of Judaism, adopting the name "Isaac." In that city De Castro continued the practice of medicine, and soon became a celebrity, being elected to membership in the directory of the Spanish-Portuguese congregation and of several academies of poetry. He died at Amsterdam. Esther, his wife, died on July 5, 1712.

Orobio de Castro was a very prolific writer. His work entitled Certamen Philosophicum Propugnatæ Veritatis Divinæ ac Naturalis Adversus J. Bredenburgi Principia was published at Amsterdam, 1684 (reprinted 1703 and 1731). This work, in which De Castro attacks the ethics of Spinoza, with whom he maintained a friendly correspondence, was translated into Spanish under the title Certamen Philosophico, Defiende la Verdad Divina y Natural Contra los Principios de Juan Bredenburg, by G. de la Torre, (The Hague, 1741).

All the other writings of De Castro, like the foregoing translation, are still extant in manuscript. They are: Prevenciones Divinas Contra la Vana Ydolatria de las Gentes (Libro ii, Contra los Falsos Misterios de las Gentes Advertidas a Ysrael en los Escritos Propheticos); Explicação Paraphrastica sobre o Capitulo 53 do Propheta Isahias. Feito por hum Curiozo da Nação Hebrea em Amsterdam, em o mez de Tisry anno 5433 (compare Adolf Neubauer, The Fifty-third Chapter of Isaiah, pp. 21-118, London, 1876);

Tratado em que se Explica la Prophesia de las 70 Semanas de Daniel. Em Amsterdam à 6 Febrero anno 1675, a paraphrastic explanation of the seventy weeks of Daniel; Epistola Invectiva Contra un Judio Philosopho Médico, que Negava la Ley de Mosse, y Siendo Atheista Affectava la Ley de Naturaleza. This is identical with Epistola Invectiva Contra Prado, un Philosopho Medico, que Dubitava, o no Creya la Verdad de la Divina Escritura, y Pretendió Encubrir su Malicia con la Affecta Confacion de Dios, y Ley de Natureza, a work directed against Juan de Prado, a physician and author of Picardy who resided in Amsterdam.

Long after De Castro's death a Jew by the name of Henriquez published an alleged work of his in French under the title Israel Vengé, claiming it to have been originally written in Spanish (London, 1770). It has been translated into English by Grace Aguilar (London, 1839).

De Castro's discussions on Christianity with the Dutch preacher Philipp van Limborch were published by the latter in the work entitled De Veritate Religionis Christianæ Amica Collatio cum Erudito Judæo, Amsterdam, 1687. (Wikipedia).

•There is a book about the life and times of Isaac Orobio de Castro, "From Christianity to Judaism: The Story of Isaac Orobio de Castro" written by Yosef Kaplan, translated by Raphael Loewe: Oxford University Press, 1989

בלתזר יצחק אורוביו די קסטרו (בפורטוגזית: Balthazar (Isaac) Orobio de Castro;‏ 1617 לערך – א' בכסלו ה'תמ"ח 7 בנובמבר 1687) היה פילוסוף ורופא מאנוסי ספרד ששב ליהדות. ידוע במיוחד בשל היותו היהודי היחיד שהגיב על הפילוסופיה של ברוך שפינוזה בזמן אמת.

תולדות חייו
נולד למשפחת אנוסים בברגנסה ((אנ')‏ Bragança) שבפורטוגל, וכבר כנער צעיר עבר לסביליה שבספרד. למד פילוסופיה והפך למרצה באוניברסיטת סלמנקה ולאחר מכן למד גם רפואה והיה לרופא של משפחת האצולה מדינה-צ'לי המקורבת למלך.

לאחר שמשרת, שאותו האשים בגנבה, הלשין עליו לאינקוויזיציה הספרדית, הואשם די קסטרו בכפירה יהודית, הושלך לצינוק ונחקר תחת עינויים. לאחר שלוש שנים, בהן לא חולצה ממנו הודאה, שוחרר בתנאי שיגורש מספרד לצמיתות. כך הגיע די קסטרו לטולוז, שם קיבל משרת הוראה במחלקה לרפואה באוניברסיטה. בשנת 1666 נסע לאמסטרדם, שם התוודה בגלוי על היותו יהודי ואימץ את השם איזאק (יצחק). גם באמסטרדם המשיך די קסטרו לעסוק ברפואה ונבחר לאחד מראשי הקהילה הספרדית-פורטוגזית בעיר עד שנפטר באמסטרדם.

על מצבת קברו נחקק: ”מצבת קבורת איש חיל / ואיש חי אשר האיר פני תבל / בחכמתו שמו נודע בכל פינה / הלא הוא הרופא המובהק יצחק ארוביאו די קאסטרו / אשר עלתה נשמתו למרום ביום א' לחדש כסלו שנת ת"מ"ח"”

כתביו
די קסטרו הצטיין בעיקר כמחבר פורה ושנון שיצא להגנת היהדות בפולמוסים שניהל עם הוגים ותאולוגים נוצרים, קתולים ופרוטסטנטים כאחד. חיבוריו, שנכתבו בעיקר בספרדית, לא נדפסו עקב האיסור לפרסם דברים שיכלו להתפרש כדברי נאצה נגד הנצרות. אף על פי כן הם נפוצו בעשרות כתבי יד וזכו לפרסום רב. לעומת זאת הוויכוח בינו לבין ההוגה הרמונסטראנטי פיליפ ואן לימבורך (אנ') (מחשובי התאולוגים הפרוטסטנטים ההולנדים באותם זמנים) נדפס ביוזמת לימבורך ב-1686.

אורוביו די קאסטרו ניהל פולמוס נוקב עם חואן דה פראדו (אנ'), אותו הכיר בספרד בימים ששניהם למדו באוניברסיטה. דה פראדו חזר ליהדות באמסטרדם והיה מקורב לשפינוזה. כמו שפינוזה הוחרם על ידי הקהילה היהודית. כשאורוביו די קאסטרו הגיע לאמסטרדם ושמע על החרמתו ועל דברי הביקורת החריפים שהשמיע נגד התורה שבעל פה יצא נגדו בשורה של חיבורים, בהם הוקיע את השקפותיו הכופרות. מהפולמוס ביניהם נותרו רק החיבורים של אורוביו, שלושה במספרם, אך מתוך מה שנאמר בהם ניתן לשחזר חלק ניכר מרעיונותיו של פראדו, שהיו בעלי גוון דאיסטי מובהק.

אורוביו די קאסטרו הוא היהודי היחיד מבני זמנו של שפינוזה שכתב חיבור נגד הפילוסופיה שלו. החיבור מנוסח כתשובה נגד יוהנס ברדנבורג, הוגה הולנדי שביקש לסתור את הגותו של שפינוזה אך הפך בסופו של דבר לשפינוזיסט בעל כורחו. חיבורו זה של אורוביו, Certamen Philosophicum Propugnatæ Veritatis Divinæ ac Naturalis Adversus J. Bredenburgi Principia ("מגן האמת בוויכוח על הפילוסופיה האלוהית והטבעית נגד עקרונות יוהנס ברדנבורג"), נכתב בלטינית, נדפס באמסטרדם ב-1684 והקנה לו פרסום ומעמד בקרב האינטלקטואלים ההולנדים של שלהי המאה ה-17.

משפחתו
ב-1654 נשא לאשה את אסתר (איזבל) פרז. לזוג נולדו שישה ילדים, חנה (אנה), משה (מוזס), רבקה, אברהם ושרה. אסתר נפטרה באמסטרדם ב-5 ביולי 1712.

.