Dr. Jonas Salk

http://en.wikipedia.org/wiki/Jonas_Salk

Jonas Edward Salk (October 28, 1914 – June 23, 1995) was an American medical researcher and virologist, best known for his discovery and development of the first safe and effective polio vaccine. He was born in New York City to parents from Ashkenazi Jewish Russian immigrant families. Although they themselves did not have much formal education, they were determined to see their children succeed. While attending New York University School of Medicine, he stood out from his peers not just because of his academic prowess, but because he chose to do medical research instead of becoming a physician.

Until 1955, when the Salk vaccine was introduced, polio was considered the most frightening public health problem of the post-war United States. Annual epidemics were increasingly devastating. The 1952 epidemic was the worst outbreak in the nation's history. Of nearly 58,000 cases reported that year, 3,145 people died and 21,269 were left with mild to disabling paralysis, with most of the victims children. The "public reaction was to a plague", said historian William O'Neill. "Citizens of urban areas were to be terrified every summer when this frightful visitor returned." According to a 2009 PBS documentary, "Apart from the atomic bomb, America's greatest fear was polio." As a result, scientists were in a frantic race to find a way to prevent or cure the disease. U.S. president Franklin D. Roosevelt was the world's most recognized victim of the disease and founded the organization that would fund the development of a vaccine.

In 1947, Salk accepted an appointment to the University of Pittsburgh School of Medicine. In 1948, he undertook a project funded by the National Foundation for Infantile Paralysis to determine the number of different types of polio virus. Salk saw an opportunity to extend this project towards developing a vaccine against polio, and, together with the skilled research team he assembled, devoted himself to this work for the next seven years. The field trial set up to test the Salk vaccine was, according to O'Neill, "the most elaborate program of its kind in history, involving 20,000 physicians and public health officers, 64,000 school personnel, and 220,000 volunteers." Over 1,800,000 school children took part in the trial. When news of the vaccine's success was made public on April 12, 1955, Salk was hailed as a "miracle worker", and the day "almost became a national holiday." His sole focus had been to develop a safe and effective vaccine as rapidly as possible, with no interest in personal profit. When he was asked in a televised interview who owned the patent to the vaccine, Salk replied: "There is no patent. Could you patent the sun?"

In 1960, he founded the Salk Institute for Biological Studies in La Jolla, California, which is today a center for medical and scientific research. He continued to conduct research and publish books, including Man Unfolding (1972), The Survival of the Wisest (1973), World Population and Human Values: A New Reality (1981), and Anatomy of Reality: Merging of Intuition and Reason (1983). Salk's last years were spent searching for a vaccine against HIV.

• Religion: Humanism
• Residence: United States of America
• Residence: New York City
• Residence: Pittsburgh

יונה אדוארד סאלק

(באנגלית: Jonas Edward Salk- ג'ונאס סוֹלק ;‏ 28 באוקטובר 1914 - 23 ביוני 1995) היה רופא ווירולוג יהודי-אמריקאי, אשר פיתח את החיסון המוצלח הראשון כנגד שיתוק ילדים (פוליו).

תוכן עניינים
1 תחילת חייו 2 מחקר הפוליו 3 שנותיו המאוחרות 4 ראו גם 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים תחילת חייו יונה אדוארד סאלק נולד בניו יורק ב-28 באוקטובר 1914. הוריו, דניאל ודורה סאלק, היו מהגרים יהודים מפולין. היו לו שני אחים צעירים, הרמן ולי. כשהיה סאלק בן 13, החל ללמוד בתיכון טאונסנד האריס, בית ספר ציבורי לתלמידים מחוננים. לכשסיים את התיכון בגיל 15, למד סאלק בסיטי קולג' של ניו יורק, ובשנת 1934 קיבל את התואר שלו בכימיה. כילד לא התעניין סאלק ברפואה ואף חשב לפתח קריירה כעורך דין, אך בעידודה של אימו פנה ללמוד רפואה. בקולג' פגש את אשתו לעתיד, דונה לינדסי קאלפין, לה נישא ב-9 ביוני 1939. לזוג נולדו שלושה ילדים: פיטר, דארל וג'ונתן.

לאחר סיום הלימודים בקולג', סאלק נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק. במהלך שנות לימודיו שם הוא עבד כטכנאי מעבדה, ובחופשות הקיץ עבד כמדריך במחנה. במהלך שהותו באוניברסיטה, החליט סאלק שהוא אינו רוצה לעסוק ברפואה, אלא להתעמק במחקר. הוא החל ללמוד ביוכימיה ובקטרולוגיה. לדבריו, הוא רצה לעזור לאנושות בכלל, ולא רק למטופלים מזדמנים.

לאחר שסיים את לימודיו עבד סאלק בבית הספר לרפואה "מאונט סיני" שבעיר ניו יורק. לאחר שסיים את ההתמחות שלו שם, ניסה סאלק להשיג משרת מחקר קבועה, אך גילה שמקומות עבודה רבים נסגרו בפניו בשל זהותו היהודית. הוא גם לא התקבל לעבודה במאונט סיני, בשל המדיניות ששררה שם שלא להעסיק מתמחים מהמקום. כמוצא אחרון, פנה אל ידידו ד"ר תומאס פרנסיס, וזה הזמין את סאלק לעבוד איתו באוניברסיטת מישיגן, שם השניים פיתחו חיסון כנגד שפעת.

בשנת 1947, סאלק קיבל הצעת עבודה מאוניברסיטת פיטסבורג. סאלק עבר לשם והמשיך במחקרו על חיסונים כנגד שפעת.

מחקר הפוליו

סאלק באוניברסיטת פיטסבורג, 1955, לאחר הכרזת החיסון כבטוח

סאלק מקבל מדליית זהב מהנשיא אייזנהאואר

סאלק עם דוד בן-גוריון בירושלים, 1959 בתחילת המאה העשרים, התפרצו בארצות הברית מגיפות פוליו, וילדים רבים נלקחו להסגר מחשש שהם מדבקים. קרובי משפחתם של אותם ילדים לא הורשו ללכת ללוויות שלהם במקרה ומתו בבית החולים. המחלה הלכה והתפשטה, ופגעה בעשרות אלפי בני אדם מדי שנה. בשנת 1938, הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאובחן כנכה בשל פוליו ייסד את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים, שמימנה פיתוח חיסון כנגד המחלה.[1] הפחד הציבורי מפוליו סייע לקרן להשיג תרומת נרחבות לצורך מחקרי חיסון, אך המחקרים הובילו למבוי סתום. הניסויים היו מסוכנים וחסרי תועלת מעשית מחלת הפוליו בלבלה חוקרים רבים במשך שנים רבות. לקח זמן רב לגלות כיצד הנגיף חודר לגוף והיכן הוא מתמקם.

בשנת 1948 פנה הארי וויבר, מנהל מחקר בקרן הלאומית לשיתוק ילדים, ליונה סאלק, וביקש ממנו להצטרף למאבק נגד פוליו ולהוביל מחקר שיאשר את מספר סוגי הפוליו הקיימים. באותו הזמן היו שלושה סוגים של פוליו ידועים למדע, והקרן רצתה לקבוע את המספר המדויק. אף על פי שהמחקר היה צפוי להיות משעמם וטרחני, הוצעה לסאלק מעבדה גדולה יותר מזאת שהייתה ברשותו, יחד עם הבטחה שכל המתקנים יישארו אצלו לאחר סיום המחקר. סאלק ענה להצעה בחיוב.

סאלק הצליח לפתח חיסון נגד מחלת שיתוק ילדים. זריקת החיסון שפיתח סאלק נוסתה לראשונה בקופים ולאחר מכן בחולים במכון ווטסון שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. לאחר מכן ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו וילדיהם. המתנדבים פיתחו נוגדנים כנגד הפוליו ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון. על מנת לזכות באמון הציבור, הכריז סאלק כי אשתו ושלושת בניו היו מבין המתנדבים הראשונים לניסוי, וכי הוא אישית יהיה אחראי על כל תוצאה של הניסוי. במהלך השנים 1952 עד 1955 בדק סאלק את החיסון על כמיליון ילדים. כל משתתפי הניסוי פיתחו נוגדנים כנגד פוליו, ואיש מהם לא פיתח תסמינים מסוכנים. החיסון הוכרז כבטוח לשימוש ב-12 באפריל 1955, יום השנה למותו של רוזוולט.

החדשות על החיסון הוכרזו בחגיגיות בערוצי הרדיו והטלוויזיה, וברחבי ארצות הברית פרצו חגיגות ספונטניות. כבר למחרת היום פוליטיקאים רבים שגרו לסאלק מדליות וכרטיסי ברכה והזמינו אותו לטקסי הוקרה. סאלק זכה במספר רב של כיבודים, תארים ומדליות, ואוניברסיטת ניו יורק יצרה על שמו מלגה לסטודנטים לרפואה. אולפני הסרטים נלחמו על זכויות ליצירת סרט קולנוע על חייו של סאלק. סאלק עצמו סלד מהפרסום הרב לו זכה, וניסה לשמור על פרטיותו.

סאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט לחיסון, השיב: "אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?" סאלק ערך קמפיין עבור הפיכת החיסון לחיסון חובה, בטענתו כי בריאות הציבור היא עניין של "מחויבות מוסרית". והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארצות הברית ולאחר מכן ברחבי העולם כולו. במהלך העשורים הבאים, מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון ניגריה והודו.

שנותיו המאוחרות ב-1962 עזב סאלק את אוניברסיטת פיטסבורג ופתח את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בלה הויה, קליפורניה. הנושא העיקרי של המחקר במכון היה ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה. הצוות הראשון הכיל חברים מכובדים רבים כמו יעקב ברנובסקי ופרנסיס קריק. סאלק ניהל את המכון עד לפרישתו.

ב-1968 התגרש מאשתו הראשונה, וב-1970 נשא לאישה את פרנסואז גילו (Françoise Gilot) שבעברה הייתה פילגשו של פיקאסו. הוא מת מאי ספיקת לב בגיל 80.

במהלך חייו זכה סאלק לפרסים רבים ביניהם: מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני (1956), פרס לסקר (1956), הפרס על שם ג'ווהרלל נהרו (1975) ומדליית החירות הנשיאותית (1977). אף נקרא על שמו רחוב באשדוד.

ב-28 באוקטובר 2014 הושק לרגל יום הולדתו ה-100 גוגל דודל.[2]

ראו גם אלברט סייבין מיכאיל צ'ומקוב קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יונה סאלק בוויקישיתוף אבי בליזובסקי, ‏מאה שנה להולדתו של יונה סאלק, הרופא שהביס את וירוס הפוליו , באתר "הידען", 28 באוקטובר 2014 שרבוט גוגל ציינו את יום הולדתו ה-100 של סאלק , 28 באוקטובר 2014 קובץ וידאו תקווה לקרבנות הפוליו , בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, אפריל 1955 יונה סאלק , באתר "Find a Grave" (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%90...

--------------------------------

http://en.wikipedia.org/wiki/Jonas_Salk

Jonas Edward Salk (October 28, 1914 – June 23, 1995) was an American medical researcher and virologist, best known for his discovery and development of the first safe and effective polio vaccine. He was born in New York City to parents from Ashkenazi Jewish Russian immigrant families. Although they themselves did not have much formal education, they were determined to see their children succeed. While attending New York University School of Medicine, he stood out from his peers not just because of his academic prowess, but because he chose to do medical research instead of becoming a physician.

Until 1955, when the Salk vaccine was introduced, polio was considered the most frightening public health problem of the post-war United States. Annual epidemics were increasingly devastating. The 1952 epidemic was the worst outbreak in the nation's history. Of nearly 58,000 cases reported that year, 3,145 people died and 21,269 were left with mild to disabling paralysis, with most of the victims children. The "public reaction was to a plague", said historian William O'Neill. "Citizens of urban areas were to be terrified every summer when this frightful visitor returned." According to a 2009 PBS documentary, "Apart from the atomic bomb, America's greatest fear was polio." As a result, scientists were in a frantic race to find a way to prevent or cure the disease. U.S. president Franklin D. Roosevelt was the world's most recognized victim of the disease and founded the organization that would fund the development of a vaccine.

In 1947, Salk accepted an appointment to the University of Pittsburgh School of Medicine. In 1948, he undertook a project funded by the National Foundation for Infantile Paralysis to determine the number of different types of polio virus. Salk saw an opportunity to extend this project towards developing a vaccine against polio, and, together with the skilled research team he assembled, devoted himself to this work for the next seven years. The field trial set up to test the Salk vaccine was, according to O'Neill, "the most elaborate program of its kind in history, involving 20,000 physicians and public health officers, 64,000 school personnel, and 220,000 volunteers." Over 1,800,000 school children took part in the trial. When news of the vaccine's success was made public on April 12, 1955, Salk was hailed as a "miracle worker", and the day "almost became a national holiday." His sole focus had been to develop a safe and effective vaccine as rapidly as possible, with no interest in personal profit. When he was asked in a televised interview who owned the patent to the vaccine, Salk replied: "There is no patent. Could you patent the sun?"

In 1960, he founded the Salk Institute for Biological Studies in La Jolla, California, which is today a center for medical and scientific research. He continued to conduct research and publish books, including Man Unfolding (1972), The Survival of the Wisest (1973), World Population and Human Values: A New Reality (1981), and Anatomy of Reality: Merging of Intuition and Reason (1983). Salk's last years were spent searching for a vaccine against HIV.

• Religion: Humanism
• Residence: United States of America
• Residence: New York City
• Residence: Pittsburgh