Rav Yaakov Yosef Kahana Heller, "Toldot yahakov Yosef" of Polonne"

Note: Yaakov Yosef Kahana (Katz) of Turysk is most likely NOT the grandfather of Toldot Yakov. Please see discussion under Yaakov Yosef Kahana (Katz) of Turysk. (07 NOV 2022)

• Sefer Toldot Yaakov Yosef by Yaakov Yosef ben Zevi ha-Kohen Katz of Polonoye

No single work has surpassed in importance its first published book, Sefer Toldot Yaakov Yosef, printed in Korets more than two centuries ago. Its author was Yaakov Yosef ben Zevi ha-Kohen Katz, rabbi of the community of Polonnoye, and it was brought to press by his son and son-in-law. The chief significance of the volume is that it is the most authentic source for the teachings of the movement's founder, Israel Baal Shem Tov, who left no published work.

Rabbi Jacob Joseph of Polonne יעקב יוסף הכהן is also known as Yaakov Yosef HaKohain of Polnoye, (1710–1784), was one of the first and most dedicated of the disciples of the founder of Chassidut, the Holy Baal Shem Tov.

Yaakov Yosef (sometimes spelt Yacov Yoseph) had been a fervent adherent to the school of Lurianic Kabbalah. He was already an accomplished scholar when he attached himself to the Baal Shem Tov, and his becoming a disciple engendered much controversy, and indeed some persecution. At that time, he was the rabbi of the city of Shargorod for several years, and he was expelled from his position on a Friday afternoon in 1748. In several of his responsa, which he wrote in Rashkov, where he took up residence after his banishment from Sharogrod, he reveals the suffering which he had undergone. Later, he was appointed rabbi in Nemirov, a center of Hasidism, where he practised daily fasting for five years, until the Besht came upon him.

His book, Toldos Yaacov Yosef, (published on 1780), was the first chassidic work ever published. In it repeats the phrase, "I have heard from my teacher", 249 times. He is one of the foremost sources for teachings from the Baal Shem Tov. Reb Yaacov Yosef was also somewhat known for his abrupt temperament, yet his teachings on the Zaddik, the saint-mystic and holy leader, provide an example of attainment of the highest degree of spiritual solitude, while also exemplifying the piety of a respected leader at the center of the community.

References

• 1. ^ Dresner, Samuel H. (Rabbi). The Zaddik - The Doctrine of the Zaddik according to the writings of Rabbi Yaakov Yosef of Polnoy, Shocken Books, 1974 (reissue of the Abelard-Schuman ed., London, 1960) ISBN 0-8052-0437-7; p. 50.
• 2. ^ Dresner Zaddik; p. 57

Source: http://en.wikipedia.org/wiki/Jacob_Joseph_of_Polonne

Yaakov Yosef of Polnoye(d. 1783), rabbi and author of the first published Hasidic book. Ya‘akov Yosef of Polnoye (Połonne) served as rabbi of Shargorod, the second largest community in the Podolia region. In 1741, after coming under the influence of Aryeh Leib, the preacher of Polnoye, Ya‘akov Yosef began to adopt a pietistic, ascetic path of Hasidism,

GEDCOM Note

From Geni.com:

Sefer Toldot Yaakov Joseph by Yaakov Joseph ben Zevi ha-Kohen Katz of Polonoye.

No single work has surpassed in importance its first published book, Sefer Toldot Yaakov Joseph, printed in Korets more than two centuries ago. Its author was Yaakov Joseph ben Zevi ha-Kohen Katz, rabbi of the community of Polonnoye, and it was brought to press by his son and son-in-law. The chief significance of the volume is that it is the most authentic source for the teachings of the movement's founder, Israel Baal Shem Tov, who left no published work.

Rabbi Jacob Joseph of Polonne 'e9'f2'f7'e1 'e9'e5'f1'f3 'e4'eb'e4'ef is also known as Yaakov Joseph HaKohain of Polnoye, (1710-1784), was one of the first and most dedicated of the disciples of the founder of Chassidut, the Holy Baal Shem Tov.

Yaakov Joseph (sometimes spelt Yacov Yoseph) had been a fervent adherent to the school of Lurianic Kabbalah. He was already an accomplished scholar when he attached himself to the Baal Shem Tov, and his becoming a disciple engendered much controversy, and indeed some persecution. At that time, he was the rabbi of the city of Shargorod for several years, and he was expelled from his position on a Friday afternoon in 1748. In several of his responsa, which he wrote in Rashkov, where he took up residence after his banishment from Sharogrod, he reveals the suffering which he had undergone. Later, he was appointed rabbi in Nemirov, a center of Hasidism, where he practised daily fasting for five years, until the Besht came upon him.

His book, Toldos Yaacov Joseph, (published on 1780), was the first chassidic work ever published. In it repeats the phrase, "I have heard from my teacher", 249 times. He is one of the foremost sources for teachings from the Baal Shem Tov. Reb Yaacov Joseph was also somewhat known for his abrupt temperament, yet his teachings on the Zaddik, the saint-mystic and holy leader, provide an example of attainment of the highest degree of spiritual solitude, while also exemplifying the piety of a respected leader at the center of the community.

References

1. ^ Dresner, Samuel H. (Rabbi). The Zaddik - The Doctrine of the Zaddik according to the writings of Rabbi Yaakov Joseph of Polnoy, Shocken Books, 1974 (reissue of the Abelard-Schuman ed., London, 1960) ISBN 0-8052-0437-7; p. 50. 2. ^ Dresner Zaddik; p. 57 Source: http://en.wikipedia.org/wiki/Jacob_Joseph_of_Polonne

GEDCOM Note

<p data-mk-aweb-org-font-size="11">אב"ד פולנאה ובעל "תולדות יעקב יוסף"</p> <p data-mk-aweb-org-font-size="11">תלמידו האהוב של הבעל שם טוב ומחבר ספריו</p> <p data-mk-aweb-org-font-size="11">עליו אמר הבעש"ט: "השי"ת יודה לי על שהעמדתי יוסל כזה"</p>

יעקב יוסף כ"ץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ערך זה עוסק בתלמידו של הבעל שם טוב. אם התכוונתם לרב מהדור השלישי לחסידות, 'רב ייב"י', ראו יעקב יוסף מאוסטראה.

הרב יעקב יוסף כ"ץ (נפטר ב-1782) הידוע כרבי יעקב יוסף מפולנאה. תלמידו וממשיך דרכו של הבעש"ט, מאבות החסידות, וסופר ואידאולוג התנועה.

שנת ומקום לידתו של הרב יעקב יוסף אינם ידועות. לפני התקרבותו לבעש"ט שימש כרב ואב בית דין בשרהורוד שבפודוליה (אזור בדרום פולין של אז). בהשפעתו של רבי יהודה ליב ברבי יחיאל מיכל (המוכיח מפולנאה), תלמידו של הבעש"ט, הפך לחסיד, כתוצאה מכך בני עירו, ובראשם גובה המסים, גרשוהו ממשרתו. לפי האגדה הוא קילל בשל כך את העיר ואת משפחת גובה המסים, ומיד התרחשה בעיר שרפה, שכמעט כילתה בה הכל, ובני משפחתו של גובה המסים חלו מאוד ונטו למות. תושבי העיר ביקשו מהבעל שם טוב שיבטל את הגזרה, והוא ענה, שאין בכוחו לבטל את דברי ר' יעקב יוסף, אלא רק לרכך אותם קמעא, ולכן הוא קבע, שבכל דור יהיו נולדים בעיר אנשים נכים במשפחת גובה המסים, וכך היה (סיפור זה שימש את ש"י עגנון כגרעין לסיפורו "הנדח"). בין השנים 1748 - 1752 שימש כאב בית הדין בראשקוב, מ-1752 כיהן בנמירוב, משנת 1770, לאחר פטירת המוכיח מפולנאב, שימש כרב ובית אב הדין בפולנאה (הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפודוליה).

לאחר מות הבעש"ט בשנת 1760 שימשו הרב יעקב יוסף והמגיד ממזריטש כראשי התנועה, כאשר המגיד שימש כמחליפו של הבעש"ט, והרב יעקב יוסף כאידאולוג התנועה, ומפיץ רעיונותיה. הרב יעקב יוסף, למרות שהיה הוותיק שבתלמידי הבעש"ט, לא נבחר על ידיהם למלא את מקומו.

תרומתו של רבי יעקב יוסף להתפתחות החסידות, חוץ מהפצתה ברבים והנהגת קבוצת חסידים, הייתה פיתוח רעיון הצדיק והעדה. רעיון הצדיק בא כשכלול דגם המנהיג של הבעש"ט, שלפיו על הצדיק מוטל לגשר בין הרמה הרוחנית הנמוכה של ההמונים לבין הרמה הרוחנית הגבוה שכרוכה בעבודת האל. ספרו "תולדות יעקב יוסף" שנדפס בשנת 1780, היה ספר החסידות הראשון שראה את אור הדפוס.

לפי רבי יעקב יוסף המאמין החסידי צריך לדבוק ולתמוך כלכלית וחברתית במנהיגו הצדיק, וכדי לאפשר לצדיק להעלות רוחנית את החסיד.

השינויים ברעיון הדבקות שכתב רבי יעקב יוסף בספריו היו אחד מהגורמים שהובילו בסופו של דבר להפיכת החסידות לתנועה רחבה ועממית.

לשמו של רבי יעקב יוסף נקשרים מיתוסים בדבר תעניות קיצוניות וסיגוף הגוף. על פי המסופר, במשך שש שנים רצופות, צם רבי יעקב במשך כל ימות השבוע ואכל רק בשבתות. כל זאת במטרה לכפר על עוונות ולזכות בעולם הבא.

[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94] ספריו

בשנת 1780 פרסם רבי יעקב יוסף את הספר "תולדות יעקב יוסף", בו הציג את תורת מורו, ונתן לראשונה ביטוי ספרותי לאידאולוגיה החסידית.

ב1781 פרסם את הספר "בן פורת יוסף"

בשנת 1782 פרסם את הספר "צפנת פענח" (פירושים על ספר שמות). מייחסים לו גם את כתיבת הספר "כתונת פסים".

בשמות כל ספריו מופיע בגלוי או ברמז שמו יוסף (צפנת פענח - שמו המצרי של יוסף, כתונת הפסים - בהקשרה אל יוסף).